פרחי נוי בשמיטה

איך קונים פרחים בשנת השמיטה?

שאלה:

אני נוהג בכל יום שישי לקנות פרחים לכבוד שבת [למעשה המטרה היא לשמח את אשתי וכך אני נוהג בימי הולדת ושמחות משפחתיות].

האם הדבר אפשרי גם בשנת השמיטה? האם מותר לקנות פרחים? האם צריך לברר איך גדלו את הפרחים?

תשובה:

ראשית, יישר כוח על הנהגתך הזוגית המעולה יתן ה' את ביתך לשם לתהילה ולתפארת וייקחו צאצאיך דוגמא ממך – ולמעשה כולנו.

לענין שאלתך: מותר לקנות פרחים בשביעית. ניתן לקנות בחנויות פרחים או מסוחרים בדרכים.

אמנם פרחים שמטרת גידולם היא הריח, יש להימנע מלקנות אותם במקום שלא שומרים בו על איסורי שביעית, אך בשוק הפרחים תפוצתם מועטה. במידה ופרחים אלו גודלו בחממה ועל גבי מצע מנותק או במסגרת של היתר מכירה, אפילו אותם מותר לקנות.

לפי מידת האפשר, ראוי לרכוש את כל הפרחים במקום בו שומרים על כללי שנת השמיטה.

מגדל ששתל את הפרחים בשמיטה, ללא היתר מכירה, אין לקנות ממנו. לכן בחממות יש לקנות פרחים רק אם יש מידע על שמירת שביעית שם.

הרחבה ומקורות:

השאלות ההלכתיות המתעוררות בקניית פרחים נוגעות לאיסור מסחר בפירות הקדושים בקדושת שביעית ואולי אף לאיסור ספיחין [צמחים חד שנתיים הגדלים בשביעית אסורים לחלק מן הפוסקים בהנאה].

א. קדושה

פרחי נוי אינם פרי[1]. ממילא אין בהם קדושת פירות שביעית[2]. לכן, מותר לסחור בהם – לקנות אותם בחנות ולשלם בכסף מלא. כעמדה זו נקטו פוסקים רבים[3].

ביחס לפרחים בעלי ריח הדבר נתון בספקו של הירושלמי (שביעית ז א):'בשמים מהו שיהא עליהן קדושת שביעית'. הבעיה לא נפשטה, לכן מסיק הציץ אליעזר (ח"ו סימן לג) כי אף בגידול המיועד לריח (טבק) אין בו קדושת שביעית[4]. בשבט הלוי (ב רב) סבור שיש להחמיר היות ומדובר בספק שיסודו באיסור תורה.

למ"ד שאם יש ריח יש קדושת שביעית מסתבר שעליו להיות משמעותי שהרי דין זה נלמד מדין העומדים לבשמים וכן משתמע במובאה מן הגרי"ש אלישיב במשפטי ארץ שביעית עמ' 118 הערה וכפי שהעירו בצדק במדריך שמיטה לצרכן (התורה והארץ תשס"א עמ' 11 הערה 13). וכן [כמעט] מפורש בדברי הגרי"א הרצוג, פסקים וכתבים ג' (תש"ן) סימן ע' עמ' רסו.

על כן היות ורוב פרחי הנוי המשווקים בארץ הינם חסרי ריח משמעותי ובוודאי אינם מגודלים לשם ריחם – אין בהן קדושת שביעית ומותר לקנותם ולסחור בהם.

ב. ספיחין

ביחס לאיסור ספיחין – רוב הפוסקים האחרונים[5] סבורים כי בגידול שאין בו קדושת שביעית אין בו גם איסור ספיחין.

ביחס לעמדת החזו"א בסוגיית הספיחין קיימת מחלוקת. הרב זילבר (אז נדברו ח"ד סימן ד עמ' כא-כב) איסור ספיחין נוהג גם במה שאין בו קדושת פירות שביעית (וראו גם דבריו בספרו ברית עולם (תשל"ב) עמ' ל סעיף יז, יט ובהערה שם במפורש לאסור ספיחין בפרחים מסחריים[6]). לעומת זאת בדרך אמונה (הלכות שמיטה ויובל פרק ד ס"ק יז) סבור שדבר שאין בו קדושת שביעית אין בו ספיחין ומציין (שם, ציון הלכה כח) כי החזו"א חזר בו ממה שכתב בתחילה.

במשנת יוסף סימן ט מתלבט האם יש בו איסור ספיחין המה שאין בו קדושת שביעית (וקצת נוטה לעמדת הרב זילבר).

ג. סיוע לשומרי מצוה.

כתבו פוסקים שונים כי ההנחיה העיקרית לסוגית הפרחים היא חשש חיזוק עוברי עבירה [מגדלים פרחים ללא הקפדה על דיני השביעית בשתילה ללא מצעים מנותקים או היתר מכירה][7] ומאידך גיסא תמיכה במגדלים השומרים שמיטה כהלכתה[8].

ואף שראוי לעשות כן הלא אי אפשר לחייב את הקונה לעשות כן במקום שאין איסור הלכתי מובהק. ולכן כתבנו שבמידת האפשר ראוי לעשות כן. זאת מלבד הדרישה, שבמקרים רבים אינה סבירה, מן הקונה לבלוש אחר המקור ממנו הגיעו הפרחים לסוחר שמוכר לו אותם.

אמנם אם מדובר בקניה מן המגדל עצמו ששתל את הפרחים בשביעית, ללא היתר מכירה, אין להחזיק ידי עוברי עבירה.

המעוניין להרחיב את הדעת ולהתבונן בפרטי סוגי הפרחים והאפשרויות מוזמן לעשות זאת דרך מאמרו של י' שטיינמץ כאן

(בית המדרש ההלכתי של בית הלל)

[1] פרי בהקשר של שביעית יוגדר כתוצר האדמה המשמש להנאה גופנית של האדם. זאת בשונה מפרחי נוי שמיועדים להנאה אסטטית. ראו הרב י"מ טיקוצ'ינסקי, ספר השמיטה, עמ' לד סעיף ז. חלק מן הפוסקים שיוזכרו להלן דנים בשאלת גבולות ההנאה להגדרת הפרי.

[2] הרב מ' אליהו, סבור כי יש בפרחים קדושת פירות שביעית וכן מדוייק, לכאורה, מעמדת הרב קוק בקונטרס אחרון לשבת הארץ אות יב (עמ' 762 (מהדורות תש"ס)) כפי שעמד על כך בהערה לתוספת שבת, שם עמ' 688, הערה 34.

[3] הרב אהרונסון ישועת משה ח"ד סימן ל אות ב: בפרחי נוי חסרי ריח אין קדושת שביעית. הוא מרחיב לדון בשורש הסברא. הנאה אסטטית שהיא 'הנאה חיצונית' אין בה 'ממשות' ולא עונה לקריטריון של 'הנאתו וביעורו שווה' ועוד 'מראה' הוא סוג הנאה שאין בו משום מעילה ולא תקנו בו ברכות הנהנין. ועוד שאין זו הנאה השווה בכל. וכן פסק בשבט הלוי חלק ב רב. במשנת יוסף א' ז – אין קדושת שביעית אפילו בדשא (שמלבד הנאת הנוי שלו יש בו הנאת הגוף של ישיבה ודריכה).

[4] היות ולא הוזכר הספק בבבלי וגם הרמב"ם לא היער על כך מאומה. אמנם בתשובתו בחלק יא סט, נראה שלמעשה חזר בו וסבור שהיות ויש בדבר מחלוקת יש להחמיר עי"ש באות ב. וראו עוד בחלק יב תשובה לז בסופה.

[5] הגרש"ז אוירבך, מעדני ארץ סימן ג' סוף האות ט (מנחת שלמה א' נא יא). וראו בהמשך בדיון ביחס לעמדת החזון איש. וראו בילקוט יוסף מצוות התלויות בארץ א – השביעית והלכותיה', פרק כג, סעיף ט, עמ' תצט-תקא שאף בפרחים שנטעו לריח אין איסור ספיחין – שהוא רק בירק העומד למאכל.

[6] ותמה עליו בשמיטה כהלכתה פרק שני הערה יב: 'וזהו פלא שיש איסור ספיחין ליהנות במראה לנוי'.

[7] למשל הרב שטרנבוך שמיטה כהלכתה פרק שני סעיף יב. הרב אהוד אחיטוב, קניית פרחים ועצים בשמינית, אמונת עיתיך 45 (תשס"ב) הערה 16.

[8] ראו בענין דומה הרב ז' ויטמן, לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל (תש"ס) עמ' 240-241.