ימי בן המצרים חלפו והימים הם ימי נחמה, שמחה וחופש. ילדים , צעירים , מבוגרים ומשפחות מטיילים בשבילים ובהרים. משפחות רבות בוחרות דווקא לנפוש בחו"ל ולצורך כך התכנס בית המדרש ההלכתי של "בית הלל" ובחר לעסוק בשאלות ההלכתיות המתעוררות במסגרת נסיעות אלו.
תשובת בית המדרש עוסקת בשאלות המרכזיות וביניהן:
כיצד יש להתארגן לנסיעה מבחינת שמירת שבת?
למשל:
– כיצד לנהוג במקומות בהם אין ערוב , בעניין טלטול של מפתח, שעון, דרכון, נשיאת ילד ותינוק וכדומה.
– האם מותר לטלטל בתוך מלון בו אין ערוב חצרות?
כיצד להתארגן מראש מבחינת כשרות, וכיצד לנהוג בחו"ל?
לדוג':
– האם ניתן לאכול ולשתות בחו"ל, ואם כן- מה והיכן?
– האם וכיצד ניתן להשתמש במיקרוגל שבחדר או בכוסות וכפיות וכדומה?
כיצד יש לנהוג במטוס מבחינת תפילות, וכיצד יש לנהוג בתפילות בחו"ל במקומות בהם מתפללים שלא בזמני התפילה הראויים לכתחילה בשבת ובחול?
להלן עיקרי התשובה:
1. טלטול במלון ומחוצה לו:
טלטול חפצים ברחבי העיר: במקום בו לא קיים עירוב, אין כל היתר לטלטל בשבת חפצים ותעודות מחוץ למלון, משום שיש בכך איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, או מרשות היחיד לכרמלית. לכן לא ניתן לצאת לטיול ברחובות העיר עם מפה, בקבוק מים, עגלת ילדים, תעודות או מפתחות. כמו-כן, אסור לשאת בידיים תינוק אשר אינו מסוגל ללכת בעצמו. עם זאת, ניתן לענוד שעון יד ומשקפי ראיה ברחבי העיר. משקפי שמש מותר להרכיב רק כאשר הם נמצאים בקביעות על העיניים ולא נישאים בשרשרת על הצוואר. ניתן לחבוש כובע אך יש להיזהר מהסרתו בעת ההליכה ברחבי העיר. כאשר יש צורך בנשיאת מפתחות, ניתן לחגור במקום חגורה רגילה חגורת מפתח באופן בו המפתח משמש כאבזם.
טלטול חפצים בתוך המלון: יש המחמירים שלא לטלטל מחדר המלון לחלקים אחרים שלו, משום היעדר עירוב חצרות, הנדרש בכל מקרה בו מוציאים מרשות היחיד של אדם אחד לרשות היחיד של אדם אחר או לרשות היחיד של רבים. לעומת זאת, רבים מקלים בכך, וסבורים שבתוך המלון מותר לטלטל חפצים באופן חופשי גם ללא ערוב חצרות. ניתן בהחלט לסמוך על סברות המקלים, כפי שיוסבר בהמשך. עם זאת, גם המחמירים יתירו לטלטל, כאשר אין יהודים נוספים המתארחים בחדרים אחרים במלון.
2. אכילה בחוץ לארץ
כשרות ברחבי העולם: מומלץ תמיד לברר מראש האם במקום שאליו נוסעים יש אפשרות להשיג אוכל כשר. ישנם מקומות, כגון בארצות הברית וקנדה, בהם סימן הכשרות מודפס על המוצר. יש לבדוק מה הם סימני הכשרות ואמינותם טרם היציאה מהארץ. במקומות רבים אחרים ישנם גופים שאחראים על הכשרות, והאוכלוסייה הדתית המקומית נעזרת ברשימות כדי לדעת איזה מוצרים כשרים. יש לברר מול בית חב"ד באזור או מול הרבנות המקומית של המקום. כמו-כן ניתן למצוא מידע רב גם באינטרנט, לדוגמה בכתובת www.kashrut.com/travel/. ניתן למצוא רשימות של מוצרים כשרים בכמה מדינות בעולם, ומידע לגבי מסעדות כשרות, בתי חב"ד ורבנים במדינות שונות, שאליהם ניתן לפנות בשאלות לגבי המוצרים הכשרים שניתן להשיג במקומותיהם. גם במקומות שבהם ניתן להשיג מזון כשר, כדאי להצטייד במזון מהארץ לשעת הצורך ותמיד מומלץ שתהיה פת בסלו (לחם או תחליפי לחם כגון מציות, קרקרים פת אורז, לחמית וכדומה).
לחמים ומוצרי דגנים: בקניית לחם בחו"ל עלולות להיות בעיות כשרות שונות, בעיקר בגלל שימוש בחומרים מן החי – משפרי אפייה, שומרי טריות ושומן הנמרח על תבניות האפיה. לכן אין לאכול לחם בחו"ל, אלא אם כן ידוע שהוא כשר על פי הרבנות המקומית.
לגבי לחם ושאר מוצרי דגנים יש לקחת בחשבון שברוב המקומות בחו"ל מקלים באיסור חדש מתבואת חו"ל. יש הסוברים שתושב הארץ ינהג כמנהג ארץ ישראל להחמיר בנושא זה, ולשיטה זו הנוסעים בתקופת החורף לחצי הכדור הדרומי וכן למקומות רבים אחרים בארה"ב ובאירופה יבדקו אם יש חשש חדש במוצרי הדגנים הכשרים ובמקרה זה ראוי להביא לחם או תחליפי לחם מהארץ. עם זאת, הקפדה כזו בחו"ל עשויה לעיתים להיות בלתי אפשרית בפרט כאשר מתארחים אצל שומרי כשרות מקומיים או אוכלים במסעדות כשרות, ובמקרים אלו יש מקום רב להקל ולנהוג כמנהג המקום.
מסעדות צמחוניות: יש לדעת שגם מסעדות צמחוניות אינן מסעדות כשרות. יש במסעדות אלו חששות כשרות רבים כגון חומרים המופקים מיין, מוצרי גבינות, וכמובן רוב התבשילים המתבשלים ע"י נכרים האסורים מטעם בישול נכרים. במסעדות שאינן כשרות או בחדר האוכל של המלון מותר לאכול ירקות או פירות חיים אם הללו חתוכים בסכין נקי ומוגשים בכלים נקיים (מלבד ירקות חריפים כגון צנון, בצל, שום וכדומה שאין לאכול אותם אם הם נחתכו בסכין לא כשרה). בנוסף מותר לאכול דגני בוקר כשרים או לשתות מיץ פירות טבעי (ובלבד שמכיל 100% פרי כפי שיפורט להלן). לעומת זאת, אין לאכול ביצים מבושלות, אורז מבושל או תפוחי אדמה מבושלים גם אם ידוע שאין בהם כל תוספות אסורות בגלל איסור בישולי נכרים ושימוש בכלים לא כשרים לבישול (הדבר יהיה מותר אם ישתמשו בסיר כשר ושהאורז, תפוחי האדמה או הביצים יונחו על האש ע"י יהודי).
הכשרת מטבח: מי שמתגורר במקום בו יש מטבח שאינו כשר יכול לאחסן מוצרים כשרים בארונות, במקפיא ובמקרר. הוא יכול גם לחמם אוכל כשר בתנור או מיקרו-גל לא כשר אם האוכל מכוסה היטב (וללא ניקוב), ולכתחילה יש להקפיד על שתי שכבות של כיסוי. ניתן גם להכשיר את התנור (לא את התבניות), לאחר ניקוי, ורצוי לאחר שעברו 24 שעות מהשימוש האחרון, ע"י חימומו עד לחום מקסימלי למשך מספר דקות, ואת המיקרוגל ע"י הרתחה של כוס מים במשך כרבע שעה בחום מקסימלי. כמו"כ, אפשר להגעיל סיר בישול עשוי מתכת, כשהוא נקי, באמצעות הרתחת מים שמולאו בסיר עד שפתו וגלשו בעת הרתיחה. לאחר מכן ניתן להכשיר גם סכו"ם ממתכת ע"י הכנסתו לתוך המים הרותחים שבסיר (יש להקפיד שההגעלה תהיה רק לאחר שעברו 24 שעות מאז השימוש האחרון בסיר או בסכו"ם), רצוי להוסיף מעט סבון למים שבסיר. אם הכיור נקי ניתן להשתמש בו לשטיפת כלים כשרים.
מוצרים בחזקת כשרות: ישנם מוצרים שהם בחזקת כשרות בכל מקום – מים, סודה, משקאות קלים מוגזים, בירה לבנה מיצרנים מוכרים (במקומות או בתקופות שאין בה חשש לאיסור חדש למקפידים על איסור זה) קפה ותה ללא טעמים, מיצי פירות שאינם מכילים ענבים ושכתוב עליהם 100% פרי, ירקות ופירות חיים (כולל אגוזים ושקדים לסוגיהם, תמרים, משמש ותאנים מיובשים וכולל גם ירקות ופירות קפואים), קטניות יבשות, אורז, סוכר, טחינה גולמית, טורטייה (בדרום אמריקה), דבש טבעי, תבלינים טבעיים כגון: פלפל, זעתר, מלח וכדומה (בכל המאכלים שיש לגביהם חשש לנגיעות חרקים, יש לבודקם לפני השימוש או האכילה), דג סלמון מעושן, ביצי תרנגולת, דגים כשרים לא מעובדים. המקלים בשימוש בחלב חו"ל יכולים לצרוך חלב ממחלבות גדולות ומסודרות, וכן חמאה וגבינה רכה ויוגורט טבעי, ובתנאי שברשימת המרכיבים מופיע רק חלב וחלבוני חלב. פירות וירקות מהארץ חייבים בתרומות ומעשרות, כמובן.
יינות ומשקאות חריפים: יינות ומשקאות חריפים המכילים יין, כגון ברנדי וקוניאק שאין להם סימן הכשר, אינם כשרים. לכן יש להצטייד ביין או במיץ ענבים כשר לצורך קידוש והבדלה או לקנות ענבים ולסחוט אותם למיץ. נחלקו האחרונים אם יש לחשוש לסוגי וויסקי רבים בעולם שהתיישנו בחביות של יין. ניתן להעזר באתרי אינטרנט – (http://www.crcweb.org/LiquorList.pdf ו http://www.star-k.com/cons-appr-liquor.htm) כדי לבדוק אילו משקאות חריפים כשרים.
כמובן, בכל מקום ישנם מוצרים נוספים שניתן לאכול אותם ללא סימון הכשר, ואת הרשימה המלאה יש לקבל ברבנות המקומית או מתושבים דתיים מקומיים.
יש לציין שישנם מוצרים רבים, אשר כשרים בארץ אך אינם כשרים בחו"ל, כגון מוצרי חלב, גלידות וממתקים שנקראים באותו השם שבו הם נקראים בארץ, והם מוכרים בארץ ככשרים, אך עלולים להכיל איסורים גמורים בחו"ל.
3. תפילה במטוס ובקהילות חוץ לארץ
במקרים רבים – בעיקר בטיסות ארוכות – יש צורך להתפלל במטוס. יש להקפיד להתפלל את התפילות בזמנן הנכון. לעתים יש להתגבר כארי ולקום באמצע השינה כדי שלא להפסיד את זמן התפילה. למשל, בטיסות היוצאות לארץ מארה"ב בערב או בלילה, פעמים רבות שהנוסעים מתעוררים להתפלל שחרית שעתיים לפני הנחיתה כאשר מגישים את "ארוחת הבוקר", כשלמעשה השעה המקומית במקום בו נמצא המטוס היא כבר שעת אחר הצהריים – הרבה אחרי סיום זמן קריאת שמע ותפילה. אשר על כן, ראוי שכל אחד יחשב היטב את מועדי התפילה ויקפיד להתפלל בטווח זמן התפילה לכתחילה. (ניתן להיעזר באתר שבו ניתן להקליד את מקום ההמראה ומועדה המתוכנן, ואת מועד הנחיתה ומקומה המתוכנן, ולקבל הערכה של מועדי התפילות, בצירוף הנחיות למקרים בהם המטוס יצא באיחור – קישור
בזמן הטיסה, עדיף שכל אחד יתפלל ביחידות במקומו, וגם אם מתארגן במטוס מנין לתפילה עדיף להתפלל ביחידות ובישיבה, כי תפילה במטוס במנין ובעמידה, איננה יכולה להיות תפילה בכוונה בנוסף, קשה מאוד לשמוע את שליח הציבור, ופעמים רבות המקום בו עומדים אינו ראוי לתפילה בהיותו סמוך לשרותים, ואנשים עוברים לפני המתפללים ומפריעים את תפילתם. מלבד זאת, תפילה כזו כרוכה בהפרעה לנוסעים ולצוות, ולעתים היא גם כרוכה בסכנה ובחילול השם, בעת שממשיכים בתפילה בעת שהנוסעים נקראים לשבת ולחגור חגורות בטיחות. גם אבלים יוותרו על אמירת קדיש יתום במטוס ולא ינסו לארגן מנין. ניתן לעיין בגיליון זה בתשובה בנושא קדיש יתומה, בעניין שתמיד יש לבחון אם אמירת הקדיש גורמת לקידוש השם או ח"ו להיפך, שאז יש לוותר על אמירת הקדיש.
בקביעת זמן הטיסה, יש כמובן להקפיד שהנחיתה אינה קרובה מדי לשבת או ליום טוב,כולל נסיעה לאחר הנחיתה ליעד המבוקש.
ישנן קהילות בחו"ל הנוהגות מחמת אילוצים שונים להתפלל מנחה זמן רב לאחר השקיעה או ערבית לפני צאת הכוכבים, ולעתים אף לפני השקיעה, וכן שחרית זמן רב לאחר סוף זמן קריאת שמע לכל השיטות והדעות. במקרים כאלו עדיף להתפלל ביחידות את התפילה במועדה ולהצטרף רק לתפילות שמתפללים במועדן. ויפה יעשה מי שמתפלל ביחידות, אם לא יפרוש מהציבור בעת תפילתם, אלא ישב יחד איתם בעת התפילה. בערב שבת רבים נוהגים להקדים ולהתפלל מנחה קודם פלג המנחה, וערבית לאחר פלג המנחה ובמקרה כזה ניתן להצטרף למתפללים. וכמו"כ, במקומות בהם מתפללים מנחה לפני השקיעה וערבית אחרי השקיעה ניתן להצטרף ולהתפלל עם הציבור ולהקפיד לקרוא שוב קריאת שמע (ולספור ספירת העומר) לאחר צאת הכוכבים.
מקורות והרחבה:
1. נשיאת חפצים בתוך המלון ומחוצה לו
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת היא הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ולהיפך. אמנם, ישנם מקומות שאינם מוגדרים לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים, אלא ככרמלית, ופרטי ההלכות בעניין זה מרובים. בשולחן ערוך (או"ח, שמ"ה, ז') מובאת אחת השיטות, המצויה בראשונים, להגדרת רשות הרבים: "שכל שאין שישים ריבוא עוברים בו בכל יום איננו רשות הרבים", וכך נתפשטה ההלכה לסמוך על שיטה זו ולהחשיב את איסורי הוצאה בימינו כאיסור דרבנן וכך להתיר טלטול ע"י הנחת עירוב שבת מסביב לעיר. הבעיה היא שברוב המקומות בחו"ל אין עירוב, ובמקומות אלו יש להזהר מטלטול אסור.
גם טלטול של חפצים מהחדר הפרטי לחלקים המשותפים לכולם במלון מעורר שאלה הלכתית, שהרי ללא עירוב חצרות אסור לטלטל אפילו בתוך רשות היחיד מהבית או הדירה אל המסדרון או החצר – התחום שאף אחרים משתמשים בו. כהקדמה להבנת האיסור נביא מדברי ערוך השולחן (או"ח, שס"ו, א'-ג'):
"בית שיש בו שכנים הרבה וכל אחד דר בחדר לעצמו, וכן חצר שיש בה בתים הרבה שכל אחד דר בבית לעצמו, מדין תורה הוא שכולם מותרין לטלטל מחצר לבתים ומבתים לחצר ומחדר לחדר ובכל החצר, מפני שזהו הכל רשות יחידים ולא רשות הרבים… אבל מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות שיש בו חלוקה בדיורים עד שיערבו כל השכנים כולם מערב שבת, שיתערבו במאכל אחד ויניחו אותו באחד מן הבתים, להראות שכולנו מעורבים ואוכל אחד לכולנו וכולנו כאלו דרים במקום הזה בחדר הזה שהעירוב מונח בו… ומפני מה תקנו זה? כדי שלא יטעו העם ויאמרו: כשם שמותר להוציא מן בית המיוחד לאחד לחצר שרבים יש להם בה חלק ומחצר לרחוב בעיר המוקפת חומה שכל בני העיר יש להם חלקים – כמו כן מותר להוציא מרשות היחיד לרשת הרבים שהרי גם עתה מוציאים מרשות המיוחד ליחיד לרשות המיוחד להרבה בני אדם".
לכאורה, ללא עירוב חצרות, אסור לטלטל מהחדר לשאר המלון. הקושי הרבה יותר גדול מכיוון שאין אפשרות לעשות ערוב חצרות עם גויים הגרים במקום והפתרון במקרה כזה הוא לשכור מהם את רשותם במקומות המשותפים למשך השבת. אמנם, מצאנו כמה דרכים שבהם ניתן להתיר את הטלטול גם ללא פעולה כלשהי:
(1) אין יהודים אחרים המשתכנים במלון:
כאשר אין יהודים נוספים במבנה שבו מתארח היהודי, אלא כל היתר הם גויים, אין צורך בעירוב חצרות (שו"ע או"ח, שפ"ב, א').
(2) בעל המלון או פקידים מצוות המלון מתגוררים או סועדים בקביעות בבית המלון:
אם בעל הבית או אחד משליחיו גר במקום באופן קבוע, נחשבים כל הדיירים כאורחים, ואין צורך בעירוב, הן משום שמדובר בשכירות לזמן קצר והן משום "תפיסת יד", כפי שיבואר להלן.
כתב השלחן ערוך: "המתארח בחצר אפילו נתארח בבית בפני עצמו אם לא נתארח דרך קבע אלא לל' יום או פחות אינו אוסר על בני החצר והוא והם מותרים בין בביתו בין בביתם" (שו"ע או"ח, ש"ע, ח'). והרמ"א הוסיף על דבריו, שכל זה חל כשאחד מבני החצר מתגורר שם בקביעות. ואז כשמדובר בשכירות קצרת טווח למשך פחות משלושים יום, אין צורך בעירוב. האחרונים (עיין בשער הציון ש"ע סק' ל"ו) נחלקו אם יש לומר כן אף כשבעל הבית אינו יהודי: היד אפרים הקל וכן נטייתו של הקיצור שולחן ערוך (צ"ד, י"ד), ואילו הפרי מגדים אסר וכן נטייתו של המשנה ברורה.
הרב בצלאל שטרן זצ"ל בשו"ת בצל החכמה (ה' קמ"א) סוקר את הדעות הללו ומחמיר, אך כאמור, הדבר נמצא במחלוקת פוסקים, ומאחר ו"בעירובין הלך אחר המיקל " ניתן לסמוך על טעם זה, ובפרט בהתחשב בהיתר תפיסת יד שיתבאר לפנינו.
משמעות המושג תפיסת יד ועניינו לדיוננו הוא, שבמקום בו הבעלים משכיר דירה אך נותרת לו "תפיסת יד" בדירה בכך שמונחים בה חפצים השייכים לו, שאינם ניטלים בשבת, הרי שבעלותו לא פקעה לגמרי, וממילא אין צורך בעירוב. מקור הדברים במשנה ובגמרא במסכת עירובין (פ"ה ע"ב) וכך פסק השו"ע (או"ח ש"ע ב'). גם כאן התנאי הוא שבעל הבית או אחד משליחיו מתגורר במקום בקביעות. ברם, ישנם מספר תנאים לדין "תפיסת יד" ויש לברר האם הם מתקיימים במקרה המדובר.
ראשית, נחלקו הפוסקים האם כלים של בעל הבית המושכרים לצורך השוכר נחשבים כתפיסת יד. בעל המנחת יצחק (ד' נ"ד) פסק להחמיר וכתב: "כל שאר כלי הבית הכבדין, כגון מטה שלחן, ותיבה שמניחין בתוכו חפציו וכיוצא בזה, שדרכם להיות בחדר של הנשכר, והמה של המשכיר… כלי הבית האלו מושכרין להשוכר, ולא נקרא עי"ז תפיסת יד להבעה"ב", ואף הרב יעקב ברייש (חלקת יעקב, או"ח, קפ"ו) מסכים לדבריו (ועם זאת פוטר מעירוב חצרות מטעם אחר, שבעל המלון יכול לסלקו מהחדר בכל עת שירצה).
לעומת זאת הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח א:קמא) כתב שגם כלים מושכרים נכנסים לגדר זה של תפיסת יד, מאחר ויש לאורח מחויבות מדיני ארבעת השומרים, שגם השוכר חייב באחריות מאחר והחפץ אינו שלו: "גם דברים השכורים נחשב תפיסת יד למשכיר דאף אם צריך רשות הא יש למשכיר רשות שהשוכר מוכרח להחזיק חפץ השכור של המשכיר מדין שומר ככל שוכר…".
כמו כן, נחלקו הפוסקים אם דין זה שייך גם במקרה בו בעל הבית אינו יהודי, שהרי לגוי מותר לטלטל חפצים אף בשבת, וייתכן ובעקבות זאת לא ייחשב הדבר כתפיסת יד. אמנם, בשו"ת בצל החכמה (שם) סובר ע"פ שו"ת המהרש"ם, שדבר שאינו ניטל בשבת מחמת כובדו, פוטר גם בגוי. עוד פסק שם שלינה קבועה ואף אכילה בלבד בחדר האוכל מצד בעל הבית או פקידיו נחשבת כקביעות במלון, והיא מספיקה על מנת שיתבטלו כל האורחים כלפיו.
מסקנה: מאחר ובעירובין "הלך אחר המקל", אין מקום להחמיר ובפרט מאחר שיש להניח שבכל מלון בעולם, בעלי המלון או מישהו מפקידי המלון מתגורר או סועד בקביעות בבית המלון.
2. אכילה בחוץ לארץ
לגבי איסור חדש בחוץ לארץ, חמשת מיני דגן מותרים באכילה רק אם עבר עליהם יום הנפת העומר – ט"ז בניסן. משום כך, תבואה שהחלה לצמוח (השרישה בקרקע) לאחר ט"ז בניסן, אסורה באכילה עד לט"ז בניסן הבא. בעיה זו קיימת בעיקר בארצות שמדרום לקו המשווה, שם עונות השנה הפוכות מאלה שבארץ ישראל, והחיטה נזרעת שם לאחר הפסח ונקצרת בסוף הקיץ שלנו, לכן היא אסורה באכילה עד לפסח הבא. גם במדינות אחרות בהם מגדלים תבואה גם בקיץ קיימת בעיה זו, כאשר התבואה נזרעה לאחר הפסח. בחו"ל נהגו רבים לאכול מתבואה חדשה ולא חששו לאיסור זה, מסיבות שונות (ראה אור זרוע חלק א' סי' שכח, בית חדש יו"ד סי' רצג, ערוך השולחן סי' רצג ס"ק ו). והמהדרים מקפידים לאכול רק מתבואה ישנה. מי שנוהג להחמיר באיסור חדש בישראל, כיוון שדעתו לחזור לארץ אינו יכול לקבל על עצמו רק חומרי וקולי מקום שהלך לשם אלא עליו לשמור אף על חומרי וקולי מקום שיצא משם. על כן, צריך להמשיך ולהקפיד על מנהגיו אף במשך ביקורו. אמנם, יש מקלים משום חיי נפש, היות שבמקומות מסוימים קשה להשיג אוכל מתבואה ישנה. כאמור, בכל אופן אין חשש חדש עד חודשי החורף.
3. זמני תפילה במטוס ובקהילות חוץ לארץ
במסכת ברכות (פרק ד', משניות ה'-ו') שנינו: "היה רוכב על החמור ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים. היה יושב בספינה או בקרון או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים", ובגמרא (ל'.) אמרו: "תנו רבנן: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו – ירד למטה ויתפלל, ואם לאו – ישב במקומו ויתפלל; רבי אומר: בין כך ובין כך – ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו… ".
מכאן למדים אנו כי יש להקפיד גם על הכיוון שאליו מתפללים וגם על מצב האדם המתפלל, כך שיוכל לכוון בתפילה ככל יכולתו. תפילה במטוס, כידוע לרגילים בטיסה, נתקלת בקשיים בשני התחומים הללו. במקרים בהם יש צורך להתפלל במטוס, יש לקבוע את זמן התפילה על פי מקומו של המטוס אילו היה על הקרקע בשעת התפילה. במידה ולא ניתן לעמוד, ניתן להתפלל אף בישיבה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תפילה (ה', א') שעמידה אינה מהדברים המעכבים את התפילה.
לעניין מקומות תפילה בחוץ לארץ בהם נוהגים להתפלל תפילות שלא בזמנן, אין להצטרף אליהן לכתחילה. אמנם, לגבי תפילת ערבית בליל שבת לפני צאה"כ או אף לפני השקיעה נאמר במשנה ברורה (או"ח, רס"ז, סק"ג) ובביאור הלכה (שם, ד"ה 'ובפלג') וכן בערוך השולחן (שם, סעיף ג') שיש מקלים בציבור בערב שבת להתפלל מנחה וערבית בין פלג המנחה לשקיעה, אלא שלכתחילה יש להקפיד להתפלל מנחה קודם פלג המנחה.
(בית המדרש ההלכתי של בית הלל)