מהו מקומן הראוי של נשים במצוות ובקהילה בימינו? מפרקים שונים במקרא העוסקים בבריאה ובגאולה נלמד שהשתתפות הנשים בתיקון החברה והעולם הינה חלק מייעודן המקורי.
(בית הלל)
הרצון לשותפות זו נובע מטבעה של האישה כפי שיצר אותו הבורא, ובהתקדמות מעמד האישה בדורנו יש משום תיקון העולם.
ומה אומרת על כך ההלכה? ההלכה נתנה מאז ומעולם מקום לשותפות נשים במקורות רבים ויש לעודד זאת בתנאים האפשריים.
בדורנו, כאשר במשפחה ישנה שותפות גדולה בין גברים לנשים מבעבר, כאשר נשים יכולות להתפתח בכל תחום ולומדות תורה ברמה גבוהה, אך טבעי ורצוי הוא שהשתתפות הנשים בעולם התורה ובחיי הקהילה תלך ותתעצם.
השתתפות כזו עשויה לקרב נשים, גברים ומשפחות לתורה, לבית הכנסת ולקהילה. נשים ראויות להיות שותפות בעבודת ה' בתוך הקהילה ובהנהגת הקהילה, ויש לתת את הדעת על מקומן הראוי בקהילה במסגרת ההלכה.
בדור האחרון חלה בעולם התעוררות גדולה בנוגע למעמדן של הנשים, שהשפיעה בצורה משמעותית על החברה. התעוררות זו עוררה אתגרים רבים, לעיתים אף גרמה נזקים למבנה המשפחתי והקהילתי, אך הביאה בכנפיה ברכה רבה ותיקון מוסרי גדול בחברה. כתוצאה מהתעוררות זו המציאות החברתית היום מתבססת על ערכים של שוויוניות ושיתוף בין הנשים והגברים. מציאות זו באה לידי ביטוי במעגלי חיים שונים: במשפחה, בעבודה ובעמדות מנהיגות.
תהליך זה אתגר את העולם היהודי הדתי ולא פסח עליו. גם בו חלו תמורות בתחומים שונים, כמו יציאת נשים למעגל העבודה, לימוד תורה לנשים, שיתוף גובר והולך בניהול הבית וחינוך הילדים ועוד.
אולם, בקיום מצוות בקהילה המצב שונה: מצוות ומנהגים רבים מתקיימים רק על ידי גברים, ולנשים אין חלק פעיל בהן.
נשים וגברים רבים סבורים היום שמציאות זו, שבה נשים אינן שותפות פעילות בחיי הקהילה הדתית אינה ראויה, ויש בה סכנה בגלל הפער ההולך וגדל בין ההקשר הדתי לחיים הכלליים. לשיטתם, ראוי שנשים המעוניינות בכך תהיינה שותפות במצוות שונות בקהילה, במסגרת ההלכה. לעומתם, אחרים מתנגדים לשותפות כזו וחוששים מהשלכותיה.
במאמר זה נדון בשאלות היסוד של סוגיה זו, תוך התמקדות בפן הרעיוני-מחשבתי: האם לערך השוויון בין נשים לגברים יש ביסוס בתורה ובהלכה? האם נכון, במסגרת ההלכה והשיקולים הקהילתיים, שנשים תהיינה מעורבות באופן פעיל בקהילה יותר מבעבר?
נעיין במקורות שונים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, ונציע הצעות מעשיות שיסייעו הן לנשים והן לקהילות לעסוק בסוגיה זו בדרך שתביא להעמקת עבודת ה' ולימוד תורה ולהקפדה יתירה על המצוות.
פרק א: הבסיס הרעיוני – תרומתה של האישה לחברה
פרקי בריאה וגאולה במקרא
מספר פרקים במקרא מלמדים על חשיבות תרומתה של האישה לתיקון עולם:
פרקי הבריאה:
בריאת האיש והאישה מתוארת בפרקי הבריאה בצורה מורכבת.
על-פי התיאור בבראשית פרק א' האיש והאישה נבראים יחדיו: "ויברא א-להים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (א', כז). הם נבראים כבעלי משימה שווה או משותפת, שעל-פי פשט הכתובים כוללת הן את מצוות "פרו ורבו" הן את הייעוד של "וכבשוה".
בתיאור בפרק ב' מתוארת בתחילה בריאת האיש, אך "לא טוב היות האדם לבדו" ולכן נבראה האישה להיות לו ל"עזר כנגדו" (ב', יח). פרק זה מדגיש את השוני שבין האיש והאישה ומתוך כך את הדבקות הנוצרת ביניהם: "ודבק באשתו" (שם, כד).
החיים בפועל מורכבים מצדדים שונים. התורה מציבה בפנינו את שני הצדדים של המורכבות הזו וקוראת לנו לא להתעלם מהם. מכאן נובע הצורך ליצור הרכבות שונות של המינון והאיזון בין שני הצדדים האלה, כל אישה וכל זוג בדרכם, למען תיקון ביתם ולתיקון עולם.
חכמים פסקו שנשים פטורות ממצות "פרו ורבו" (משנה יבמות פ"ו, מ"ו), והגמרא מנמקת זאת מתוך כך ש"איש דרכו לכבוש ואין אישה דרכה לכבוש" (בבלי שם, ס"ה ע"ב). אולם, מבחינה רעיונית "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". על פי פשט הכתובים בפרק א' השותפות של האישה במשימה של תיקון עולם, שמתבטאת במצות "וכבשוה", הינה חלק ממהות בריאת האיש והאישה.
אחת מדרכי התיקון בעולם היא חיזוק הרוחניות האישית והציבורית על ידי קיום מצוות ה'. נשים המבקשות שותפות במצוות מבקשות להשתתף בתיקון הרוחני בעולם, כפי שציוה בורא עולם.
החטא והקללה:
לאחר תיאור האידיאל בבריאה, אנו לומדים בפרק ג' על חטאם של האיש והאישה. אחת מתוצאות החטא היא הקללה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (ג', טז), ומהמצב המקולקל הזה העולם האנושי יוצא לדרכו. ירידת מעמד האישה הינה תוצאה של החטא והעונש. עמדת הנחיתות אינה מצבה המקורי של האישה, כי אם תוצר של מציאות מקולקלת. חשוב להדגיש ש"והוא ימשול בך" איננו ציווי, אלא קללה וקלקלה. איננו משלימים בחוסר מעש עם קללת "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (שם, יח), אלא מתאמצים ליצור פתרונות טכנולוגיים והמצאות שייטיבו את החקלאות בעולם, כפי שתיאר זאת הרב קוק (אורות הקודש, ב', תשכד): "חובת האדם בצורתו המדעית לרומם את עבודת האדמה משפלותה, וזה עושה אור ה' במדע האנושי, ועתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, הקרקע תצא מקללתה בחלקה היותר גדול, מפני שהחכמה תגאלנה". באופן דומה, איננו משלימים בצורה סבילה עם קללת "והוא ימשול בך" אלא פועלים, נשים וגברים כאחד, להחזיר את העולם לתיקונו.
שני ייעודי האישה:
לאישה ניתנים בפרקי הבריאה שני שמות. שמה הראשון הוא "אשה" – "כי מאיש לוקחה זאת" (ב', כג). שמה השני "חוה" – "כי היא היתה אם כל חי" (ג', כ).
רבי יצחק עראמה למד מכאן שיש לאישה שני ייעודים: "האחד, מה שיורה עליו שם אישה כי מאיש לוקחה זאת, וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות כמו שעשו האימהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא (משלי לא)… והשני – ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה כי היא היתה אם כל חי" (עקידת יצחק, שער תשיעי).
שמותיה השונים של האישה מצביעים על תחומים שונים שבהם האישה נקראת לפעול: בתרומה כללית לחברה ובבניית ביתה וגידול ילדיה.
נבואת הגאולה של ירמיהו:
הנביא ירמיהו (ל"א, כ-כא) קשר בין קיבוץ הגלויות והשיבה אל הארץ, לבין שינוי שיחול בחלוקת התפקידים בין האישה לגבר:
"הציבי לָך צִיונים שִׂימי לָך תמרורים שִיתי לִבֵּך לַמסִלה דרך הלכת שובי בתולת ישראל שֻבי אל עָרַיִךְ אלה: עד מתי תתחמקין הבת השובבה [=מלשוב אל הארץ ביוזמתך] כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר". רש"י ורד"ק פירשו שם שה' ישנה את הנוהג בעולם, שאיש מחזר אחרי אישה, לנוהג חדש שאישה מחזרת אחרי איש שיישאנה, ובמקביל "כנסת ישראל" לא תוכל עוד לחכות שה' יחזיר אותה אל הארץ, אלא היא תשוב מעצמה, וכך תשוב אל ה'.
"ונדמה לנו כי על פי הסברו של רש"י אפשר להבין כאילו רצה ירמיה להקהות בזה את עוקצה של הקללה שבה נתקללה האישה: 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך'. אנו רואים חוסר צניעות והריסת גדרי הפרישות כשאישה מראה לגבר שמצא חן בעיניה, אך לעתיד לבוא, כאילו תתחדש הבריאה בזה, ששוב תהיה האישה שוות זכויות לגבר. אפשר שמכאן מקור המנהג שהכלה מסובבת את החתן לפני טקס סידור חופה וקידושין. פותחים איפוא את הטקס בסמל של הגאולה, ומסיימים אותו בהעלאת זכר לחורבן – שבירת הכוס" (הרב יששכר יעקובסון, חזון המקרא, עמ' 44-45).
זכינו בדורנו לראות את נס קיבוץ הגלויות מתחולל מתוך יוזמה של עם ישראל "מלמטה", ונשים בדורנו מבקשות ביוזמתן, "מלמטה", להשתתף בחיזוק הקשר שבין כנסת ישראל לדודה על ידי השתתפות בעבודת ה' יותר ממה שהן חייבות, בדיוק כפי שניבא ירמיהו. בקשה זו היא מסימני הגאולה!
מפרקי בריאה וגאולה אלה מתברר, שהשתתפותה של האישה בתיקון החברה והעולם הינה חלק מהייעוד המקורי שייעד לה בוראה. רצון זה אינו מעיד על מניעים זרים, אלא נובע ממה שהבורא טבע בבריאה.
מצוות שנשים פטורות מקיומן
נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא וממצוות נוספות, אולם מקורות רבים מלמדים שהשתתפותן במצוות אלה, אם הן מעוניינות בכך, הינה מבורכת, כפי שנראה בפרק זה:
מספר טעמים ניתנו לפטור של הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא. אחד ההסברים לכך הוא שהפטור נובע מהבדל רוחני מהותי בין נשים לגברים. כך, לדוגמא, מסביר זאת רש"ר הירש בפירושו לתורה (ויקרא כ"ג, מג): "הטעם לאי חיובן במצוות אלה הוא כפי שנראה לנו בכך, שאין התורה חושבת שנשים זקוקות למצוות אלו ולקיומן, משום שדין התורה מבוסס על העובדה שאצל הנשים קיימת חיבה יתירה והתלהבות קודש לתפקידן בעבודת הבורא, יותר מאשר אצל הגברים. הגברים שהניסיונות בחייהם מסכנים את נאמנותם לתורה, זקוקים מזמן לזמן לתזכורות מדרבנות ומזהירות, בצורת מצוות שהזמן גרמן…".
על פי גישה זו, המתמקדת בהבדל רוחני מהותי בין גברים לנשים, יש שהסיקו שגם אם מותר לנשים להשתתף במצוות שהן פטורות מקיומן, אין זה מתאים למהותן, ולכן לא רצוי.
ברם, ישנם אירועים הנזכרים בתורה שאינם מתאימים להסבר זה, וישנן הלכות בהן ניתן לראות בבירור שלא זו הסיבה שנשים פטורות מקיומן.
נדגים זאת במספר דוגמאות:
א. מרים והנשים שיצאו אחריה (שמות ט"ו, כ-כא) לא הסתפקו בשמיעה פאסיבית של שירת הים של משה ובני ישראל, אלא שרו בעצמן שירת שבח והודיה לה'. העובדה שחשוב להזכיר זאת בתורת ה' יכולה ללמד למצבים אחרים.
ב. תביעת בנות צלפחד (במדבר כ"ז) לרשת את נחלת אביהן לא נדחתה בטענה שנחלה אינה מתאימה לנשים.
ג. ע"פ התורה (במדבר ל') אב יכול להפר נדרים שביתו נודרת ובעל יכול להפר את נדרי אשתו. אולם, אם הבת היא בוגרת, או שהאישה היא אלמנה או גרושה – נדריה קיימים (שו"ע יו"ד סימן רל"ד). כאשר האישה עומדת ברשות עצמה – נדריה שווים בכל דבר לנדרי האיש. מכאן שרק שאלת היותה ברשות עצמה או לא היא הקובעת בעניין זה, ולא מהות פנימית כלשהי.
ד. בתחום הלכתי אחר, הסבה בליל הסדר, אנו עדים להבחנה דומה. אישה החיה עם בעלה פטורה מהסבה, בגלל שהיא כפופה לבעלה (בבלי פסחים ק"ח ע"א ורש"י שם) ; אבל "אם אישה חשובה היא צריכה הסבה" (שם), "וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות" (רמ"א בשו"ע או"ח סימן תע"ב, סעיף ד', על-פי ראשונים), ולא אמרו שהסבה איננה מתאימה לנשים. גם כאן, השאלה הקובעת היא האם האישה עומדת ברשות עצמה או לא, ולא מהותה הרוחנית.
ה. הרמב"ם מביא את ההלכה הבאה: "… גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש" (הלכות אישות, פי"ג, הי"א). אף על פי כן, אין היום מי שמקפיד על הלכה זו ולא מאפשר לאישה לצאת יותר מפעם אחת בחודש מביתה. אם כן, הלכה זו תלויה במציאות חיים מסוימת של החברה בעבר, ולא במהותה הרוחנית של האישה.
ו. ראוי להזכיר כאן את המחלוקת בהלכה, האם נשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא או לא (שו"ע או"ח סימן תקפ"ט ס"ו). אולם, גם הפוסקים שאישה לא תברך אינם דנים בקיום המצוה עצמה, שעליה יש לאישה שכר, אלא שאינו כשכרו של מי שמצווה ועושה. לדעת הכול, אם כן, כשאישה מקיימת מצוה שהיא אינה חייבת בה היא עושה מעשה חיובי וקדוש.
מקורות אלה מלמדים שאין סיבה להתנגד לכך שנשים תקיימנה מצוות שהן אינן חייבות לקיים. אדרבה, מקורות שונים מלמדים שנשים אלה עושות מעשה רצוי בעיני ה', כפי שכתב רבי עקיבא איגר: "… מ"מ רוב נשי דידן [= הנשים שלנו] מחמירין לעצמן וזהירות וזריזות לקיים רוב מצוות עשה שהזמן גרמה, כגון שופר סוכה לולב וכן בקידוש יו"ט והוי כקיבלו עלייהו ולזה רוצים לקיים כולו לה' " (שו"ת רבי עקיבא איגר, סימן א').
לימוד תורה על ידי נשים בימינו
בדורנו נשים רבות לומדות תורה בעומק, ברוחב ובהצלחה. כפי שראינו בפרק הקודם, תהליך זה מגלה שפטור הנשים ממצות תלמוד תורה איננו נובע מכך שמבחינה מהותית לימוד תורה איננו מתאים להן. פתיחת עולם לימוד התורה בפני הנשים נבעה משינויים חברתיים, כפי שכתב החפץ חיים: "נראה שכל זה בזמנים שלפנינו, שקבלת האבות היתה חזקה מאוד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שהלכו בה אבותיו, אז היה אפשר לומר, שלא תלמד הבת תורה, ותסמוך על אבותיה הישרים. אולם כעת, בעוונותינו הרבים, קבלת האבות נתרופפה מאוד מאוד, ובפרט אותן בנות, שלומדות לשון העמים [=השכלה כללית], בודאי מצוה רבה ללמד אותן חומש, נביאים, כתובים ומוסרי חז"ל … כדי שתאומת אצלן אמונתנו הקדושה, שאם לא כן, עלולות הן לסור לגמרי מדרך ה'". (ליקוטי הלכות, סוטה כ"א).
היום נשים לומדות תורה לא רק כהגנה מפני החלשת האמונה, אלא כדבר רצוי לכתחילה. כך כתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק בשנת תשי"ג: "לא רק שמותר להורות לבנות תורה שבעל-פה ; בימינו זוהי חובה מוחלטת. מדיניות זו של הפליה בין המינים במה שנוגע לנושאי הלימוד ולשיטת הלימוד – מדיניות שתומכות בה עדיין קבוצות מסוימות בקרב הקהילה האורתודוכסית שלנו – תרמה רבות להתדרדרותה ולנפילתה של היהדות המסורתית. מן הראוי להכניס באורח דומה בנים ובנות אל היכליה הפנימיים של התורה שבעל-פה… אני תומך בכל לב בתכנית אחידה לכלל אוכלוסיית התלמידים" (איש על העדה, עמ' 124).
במשפחה ובמערכת החינוך, אם כן, אין לצמצם את לימוד התורה של הבנות, אלא ללמדן את כל חלקי התורה ברמה הגבוהה ביותר, ולפתוח בפניהן אפשרויות רבות של התפתחות אישית בלימוד תורה ובקיום מצוות. דרך זו משמעותית הן לעבודת ה' של נשים הן לשותפותן במסירת התורה לדורות הבאים, והיא תאפשר לבנות הרוצות ומתאימות לכך להמשיך להתפתח בלימוד תורה. לדוגמא, נשים שלמדו תורה ברמה גבוהה משמשות היום בתפקידי טוענות רבניות בבתי הדין וכיועצות הלכה, והן מהוות דוגמא לתחומים שבנות שרוצות בכך יכולות לשאוף אליהם.
מבריאת העולם האישה שותפה היא בתיקון עולם. שותפותה בקיום מצוות, גם אם מדובר במצוות מהן היא פטורה, מביאה ברכה לעולם ושותפותה המלאה בלימוד התורה מוסיפה ומחזקת את אור התורה בעולם. התקדימים ההיסטוריים מלמדים שכל אלה אפשריים ורצויים, והיום הם יכולים להתקיים במידה רבה יותר ממה שהיה מצוי בעבר.
בנוסף, כאשר נשים שותפות בלימוד תורה ובקיום מצוה מן המצוות הן הופכות לשותפות גם בהארת המצוה הזו בתורה. ביילא, אשת רבי יהושע פלק בעל הסמ"ע, עסקה בהלכות הדלקת הנר ביו"ט (דבריה מובאים בהקדמת בנם רבי יוסף לחלק ה"יורה דעה" בטור), והאחרונים דנו בדבריה ורובם פסקו כמותה (משנה ברורה סימן רס"ג ס"ק כז). דוגמא זו מלמדת אותנו שהרחבת קיום המצוות ולימוד התורה של הנשים יש בה כדי להאיר צדדים של המצוות שבלי השותפות שלהן היו נשארים נעלמים מעינינו. "יגדיל תורה ויאדיר".
תקדימים היסטוריים
הרצון של נשים היום להיות שותפות פעילות במצוות בקהילה איננו חידוש יש מאין, כי אם תהליך של יצירת איזון מחודש בתוך הנוהג בקהילות.
במקרים רבים בעבר היו נשים שותפות פעילות ומובילות בקהילותיהן:
מרים ודבורה הנביאה, שלומציון המלכה, ברוריה אשת רבי מאיר, חוה בכרך נכדת המהר"ל, ביילא אשת הסמ"ע, אסנת ברזני, שכיהנה כראש הישיבה בכורדיסטן אחרי אביה, פרופסור נחמה לייבוביץ', ועוד.
בעבר כמעט כל כוחותיה של האישה נדרשו לטובת תפקידה בבית ובמשפחה. כמעט בלתי אפשרי היה להקדיש כוחות גם להתפתחות אישית ולתרומה לעולם. למרות זאת, כשקמה אישה כזו – היא מצאה את מקומה בקהילה לפי דרגתה. כיום, בעקבות השינויים החברתיים, הטכנולוגיה המתפתחת, ותוחלת החיים שהתארכה, נשים יכולות להפנות יותר זמן וכוחות מבעבר לטובת תפקידן הכללי. מה שבעבר היה נדיר היום הופך למצוי. תקדימי העבר מלמדים שבמהותו הרצון הזה הוא רצון מקודש ומתוקן, ואך טבעי הוא שהיום הוא מבקש את מקומו בהתאמה ליכולות של הנשים בימינו.
העולה מדיוננו עד כאן הוא, שמבריאת העולם האישה שותפה היא בתיקון עולם. שותפותה בקיום מצוות, גם אם מדובר במצוות מהן היא פטורה, מביאה ברכה לעולם ושותפותה המלאה בלימוד התורה מוסיפה ומחזקת את אור התורה בעולם. התקדימים ההיסטוריים מלמדים שכל אלה אפשריים ורצויים, והיום הם יכולים להתקיים במידה רבה יותר ממה שהיה מצוי בעבר.
פרק ב' – השלכות מוסריות ורוחניות
אחד הערכים המרכזיים הרווח בדורנו הוא ערך החירות, ובכלל זה חירות האישה. המציאות היום בחלקים רחבים בחברה הדתית הינה שאישה עומדת ברשות עצמה. אישה נשואה כורתת ברית עם אישָהּ מתוך חירות והדדיות, ואינה כפופה ומשועבדת לו. זו היא מציאות מוסרית מתוקנת, והיא צריכה לכלול את החירות של האישה לבחור את הדרך בה היא תממש את חובתה כלפי שמים לתרום לעולם, במסגרת ההלכה.
סוגיה זו איננה נושא לנשים בלבד. מעורבות מוגברת של נשים במצוות בקהילה תעמיק ותעשיר את מה שכולנו מקבלים מבחינה רוחנית מקיום המצוות כיחידים וכקהילות. שייכות של מחצית הקהל לעבודת ה' של הקהילה, תחת תחושת ניכור וריחוק, משפיעה על קרבת א-להים של הקהילה כולה.
הרחבת התפקידים של האישה בימינו מולידה גם שותפות חדשה בין הגברים והנשים במשימות שונות, כמו גידול הילדים והדאגה לפרנסה. שותפות חדשה זו אינה נעצרת בפתח הבית הפרטי – גם בחיי הקהילה נוצרת שותפות חדשה בין הגברים והנשים וגם היא תביא ברכה לעולם.
בנוסף, נוצר פער גדול בין המציאות שבה נשים פעילות בכל תחומי החיים לבין הפאסיביות של הנשים בקהילה. אצל אנשים רבים פער זה מאיים לנתק את התורה מחייהם, ולפגוע באמונה ובשמירת המצוות בקרב חלקים גדולים של הציבור. הגברת השותפות הפעילה של הנשים בקהילה עשויה לצמצם את הפער הזה באופן משמעותי ולחבר את החיים אל התורה. לחיבור זה עשויה להיות השפעה חיובית מרחיקת לכת על הציבור!
לדאבוננו, מניעה גורפת של הנשים משותפות פעילה בקהילה, מדיחה ומרחיקה נשים מהקהילה ומהתורה, ויחד איתן מדיחה את משפחותיהן וילדיהן. מדובר בנשים ובגברים, בדתיים, מסורתיים וחילונים, שכולם מחפשים ורוצים קשר עם בית הכנסת והקהילה, אבל אינם מוצאים אותו בבית כנסת שרחוק כל כך מדרך חייהם הכללית. חלקם הולכים לחפש את השייכות שלהם כיהודים בבתי כנסת רפורמיים, האם אין בידינו מענה הלכתי ראוי לדורנו?
כבר לפני קרוב למאה שנה שקל הרב יחיאל יעקב וינברג את השיקול הזה כשדן בשאלת גובה המחיצה בבית הכנסת, וכתב: "בזמננו נשתנה המצב ונשתנו הטבעים, והנשים אם תישארנה בבית ולא תבואנה לביהכ"נ תשתכח מהם תורת היהדות לגמרי, ובוודאי שאסור להדיחן ולהרחיקן בגלל חומרא יתירה שאין לה יסוד מוצק בש"ס ופוסקים" (שו"ת שרידי אש, חלק ב', סימן י"ד). אם בימיו של הרב וינברג כך, קל וחומר בדורנו.
פרק ג' – מידת הזהירות
המדרון החלקלק
יש המזדהים עם החשיבות של השתתפות נשים במצוות בקהילה, אך חוששים מ"המדרון החלקלק". הם מזהירים מפני מדרון שתחילתו השתתפות נשים בקהילה בצורה המותרת, וסופו מעשים המנוגדים להלכה.
אמנם יש מקום לחשש הזה, ועלינו לנהוג בזהירות ובשום שכל, ולשמור על איזון בין מסורת לחידוש, והכל על-פי גדרי ההלכה. אלה הם שיקולים חשובים – אך הם אינם בלעדיים.
בראש מעיינינו צריכה לעמוד האמת של התורה, הכוללת את הארת התורה לעולם הן על ידי גברים הן על ידי נשים. כבר הזכרנו שאין כאן חידוש או שינוי הלכתי, אלא העצמה של דברים שהיו גם בעבר. תפקידנו בעת הזו איננו למנוע את ההעצמה הזו, אלא לכוון אותה לכיוונים המחזקים את האמונה ושמירת המצוות.
בנוסף לזה חובה לשים לב לכך שהמדרון החלקלק הוא דו-כיווני: כשם שיש סכנה שבהתרת דבר המותר הלכתית עלולים מתוך חוסר ידע להחליק ולהתיר גם את האסור, כך גם קיימת סכנה שכאשר אוסרים את המותר מחליקים ומתירים הכול. עלינו לעשות את מעשינו לשם שמים, תוך תשומת לב לשני הכיוונים של המדרון החלקלק.
בימינו נשים משתתפות בכל מערכות החיים, הכלכלה וההנהגה. מציאות זו עלולה להתקיים תוך הפרת הגדרים ההלכתיים ומתוך גישה של מתירנות מינית, ואז היא מזיקה מאד. אולם כאשר היא נעשית על-פי גדרי ההלכה ובצורה המכבדת נשים וגברים כאחד, אזי היא אינה פוגעת בצניעות. אדרבה, היא מלמדת כיצד לחיות בדרך צנועה בדורנו.
בעניין דומה כתב הרב קוק: "ע"י מה שיראו, שכל מה שיש להתיר על פי עומק הדין מתירין אנחנו, ישכילו לדעת, שמה שאין אנו מתירין הוא מפני אמיתת דין תורה, וימצאו רבים הדבקים בתורה שישמעו לקול מורים בעז"ה, מה שאין כן כשיתגלה הדבר, שישנם דברים כאלה, שמצד שורת ההלכה ראויים הם להיתר ורבנים לא חשו על טרחם וצערם של ישראל, והניחו את הדברים באיסורם, יוצא מזה ח"ו חילול השם גדול מאד, עד שמתרבים המתפרצים לומר על כמה גופי תורה, שאם הרבנים רוצים היו יכולים להתיר, ועל ידי זה יוצא משפט מעוקל". (שו"ת אורח משפט או"ח סימן קיב).
גם אנו בבית המדרש של "בית הלל" מתפללים את תפילתו של רבי נחוניא בן הקנה (בבלי ברכות כ"ח ע"ב): "ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא", ומתוך כך ילמדו שומעינו להתיר את המותר ולאסור את האסור.
צניעות
יש החוששים שהגברת השתתפות הנשים בקהילה פוגעת בצניעות.
אין ספק בחשיבותה של מידת הצניעות, על כל היבטיה – אין תורה וקדושה ללא שמירה על צניעות. אך לצניעות יש גדרים הלכתיים, והם שצריכים לקבוע את גבולות המותר והאסור בענייננו, כפי שכתב הרב חיים הירשנזון:
"ומכל הדברים האלה מתבטלים כל הני פטפוטי של מעוטי תורה אשר פריצותא פריצותא תפסי להני גברי[=אשר תופסים את הגברים כפרוצים בדיני צניעות], ולא יודעים שגם בגזירת פריצותא יש תורה ודינים וכללים קבועים ולא כל הרוצה ליטול את השם לבזות בנות ישראל ובני אברהם יצחק ויעקב לחשוב אותם לשטופי זימה ח"ו וכל פגיעתן רעה להביא לידי פריצות…" (שו"ת מלכי בקודש, ח"ב תשובה ד').
בימינו נשים משתתפות בכל מערכות החיים, הכלכלה וההנהגה. מציאות זו עלולה להתקיים תוך הפרת הגדרים ההלכתיים ומתוך גישה של מתירנות מינית, ואז היא מזיקה מאד. אולם כאשר היא נעשית על-פי גדרי ההלכה ובצורה המכבדת נשים וגברים כאחד, אזי היא אינה פוגעת בצניעות. אדרבה, היא מלמדת כיצד לחיות בדרך צנועה בדורנו.
כך כתב הראשון-לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, בעניין בחירת נשים למוסדות ציבור והנהגה (כמו מועצת העם לפני הקמת המדינה והכנסת מאז הקמתה): "הסברא נותנת לומר דכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צוחה… ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הציבור, שהיא עבודת הקודש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש" (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד, חושן משפט סימן ו).
אם בכנסת כך, קל וחומר בשעה שעסוקים בקיום מצוה ובקדושה. חלילה לנו לעוות את קדושת הצניעות בישראל ולעשות אותה "קרדום לחפור בו" כדי למנוע מנשים לעבוד את השם בדרכים המותרות על פי ההלכה.
פרק ד' – שותפות הנשים בקהילה בתחומים שונים – הצעות מעשיות
העולה מכל הנקודות שהעלינו הוא, שיש חשיבות רבה ברצון של חלק מהנשים היום להיות שותפות פעילות במצוות בקהילה. את הצעדים המעשיים בתחום זה יש לעשות בזהירות כדי לשמור על איזון בין מסורת לחידוש ולהבחין היטב בין אסור למותר.
על כתפיהם של מנהיגי הקהילה מונחת אפוא אחריות גדולה. הם צריכים להוביל את הקהילות על-פי דרכה של תורה, ללמד תורה ולפסוק הלכה, להקשיב בעומק ובכבוד לקולות השונים העולים בקהילה ולהוביל את הקהילה בדרך שתקרב אותם לאהבת ה' ולקבלת עול מלכות שמים. כל זאת תוך שמירה על אחדות הקהילה ויצירת מרחב של דיון והקשבה בתוך הקהילה.
השאלות בהן אנו דנים עולות בקהילות שונות בתחומים שונים, ונזכיר כאן תחומים עיקריים שיש לשים לב אליהם:
הסוגיה המרכזית היא מקומן ומעמדן של הנשים בבית הכנסת ובקהילה.
בחלק מבתי הכנסת הנשים הן נוכחות-נפקדות: הן מוסתרות במקום שולי במבנה, מעבר למחיצה אטומה, כך שלא יראו ולא ייראו. בדברי תורה או בהודעות לא תהיה כל התייחסות להיותן חלק מהקהילה. הן אינן שותפות בניהול הקהילה, או שהן שותפות רק בדברים שמבחינה מסורתית "שייכים" לנשים, דוגמת הקידושים והטיפול בילדים בזמן התפילה. התחושה היא שהקהילה שייכת לגברים, כשגם לנשים מותר להיכנס, בתנאי שלא ירגישו את נוכחותן. למעשה, מעמדן בקהילה דומה לזה של הילדים הקטנים.
מצב זה איננו נדרש מבחינה הלכתית, והוא איננו ראוי מבחינה הלכתית, מוסרית וחברתית.
להלן מספר הצעות מעשיות:
א.הנהגת הקהילה: נשים צריכות להיות שותפות בניהול הקהילה כדי שקולן יישמע ודעותיהן, רגשותיהן והצרכים הרוחניים שלהן יובאו בחשבון בקהילה.
ב. מבנה בית הכנסת:
אפשר לעצב את בית הכנסת כך שעזרת הנשים תהיה בצד עזרת הגברים ולא מאחוריה, גם לא בקומה נפרדת, בוודאי לא בקומה מרוחקת.
יש לתכנן את עזרת הנשים כך, שמכל מקום בעזרת הנשים הן תוכלנה לראות את ארון הקודש ואת הבימה, להיות קשורות למקום התפילה ולקריאת התורה ולחוות את חוויית התפילה ועבודת השם בבית הכנסת כחוויה שלהן ולא כזרות המנותקות ממה שמתרחש בעזרת הגברים. יש ליצור עזרת נשים מכובדת גם במקום שבו מתפללים בימי החול.
כל זה בוודאי אמור בבניית בית כנסת חדש, אך גם בבית כנסת קיים ראוי לעשות מאמץ עילאי בתחומים שונים לתקן את הדרוש תיקון.
ג. המחיצה: המחיצה צריכה לממש את תפקידה ההלכתי על-פי גדרי ההלכה. יחד עם זה יש לדאוג לכך שהנשים תרגשנה שותפות בעבודת ה' בתפילות של הקהילה.
ד. תפילות: יש לעודד את השתתפות הנשים והאימהות בתפילות בבית הכנסת.
מן הראוי ליצור דרכים שיאפשרו הן לגברים הן לנשים להשתתף בתפילות. למשל: אפשר לקיים מספר מניינים בשעות שונות, ולעודד את הנשים והגברים לחלק ביניהם את הטיפול בילדים הקטנים, כך ששניהם יוכלו להתפלל עם הציבור.
ה. שיעורים, דברי תורה והודעות: נשים שלומדות תורה או תלמידות חכמים המתארחות בקהילה צריכות להיות שותפות פעילות באמירת דברי תורה ובמסירת שיעורים בקהילה, במסגרות נבדלות לנשים ובמסגרות קהילתיות כוללות, כל קהילה על-פי דרכה.
בזמן אמירת דברי תורה אפשר לפתוח את המחיצה, כך שהנשים תהיינה שותפות מלאות בלימוד התורה בשעה זו. בהודעות יש להתייחס לנשים הנוכחות בבית הכנסת, כמו גם לשותפותן בניהול הקהילה ובפעילויות שלה.
ו. בנות הנוער: כשם שאנו יוצרים מצבים שמאפשרים לבנים צעירים לבוא לידי ביטוי בקהילה – כך יש ליצור דרכים שלבנות צעירות תהיינה אפשרויות להיות מעורבות באופן פעיל בקהילה.
ז. בת מצוה: יש לעצב אירוע לבת מצוה בבית הכנסת. חסרונו של אירוע כזה פוגע בבנות ובמקומן בקהילה.
ח. קריאת מגילה: נשים רשאיות לקרוא לנשים את מגילת אסתר בפורים ואת שאר ארבע המגילות במועדן (המקורות מופיעים בפסק ההלכה של בית הלל בנושא זה).
ט. שמחת תורה: יש ליצור דרכים שבה הנשים תהיינה שותפות בשמחת תורה בבית הכנסת.
י. ברכת הגומל, תפילה על חולה ואֲבֵלוּת: יש לדאוג לכך שאישה שעליה לברך ברכת הגומל תוכל לעשות זאת ושאישה שרוצה שהקהל יתפלל על חולה תוכל להביא את שם החולה לגבאי. כשם שמקבלים גבר אָבֵל לבית הכנסת בליל שבת ומנחמים אותו, כך יש לקבל אישה אֲבֵלָה בעזרת הנשים ולנחמה. כשאישה רוצה להספיד את המת יש ליצור את המצב המתאים לכך.
ישנן שאלות הלכתיות שעולות בקהילות שונות, והן נוגעות לאפשרות ההשתתפות הפעילה של הנשים במעמדים שונים בבית הכנסת, כמו אמירת קדיש, ועוד אליהן לא התייחסנו במאמר זה ובית המדרש ההלכתי של ארגון בית הלל יידרש להן בהמשך עבודתו.
פרק ה' – לימוד ושיח בבית, בקהילה ובמערכת החינוך
בכל תחום יש ללבן את ההיבטים הרעיוניים והמעשיים מתוך לימוד תורה מעמיק, ובוודאי בנושא מורכב כמו מעמד הנשים בקהילה, שבו קיימות בציבור גישות שונות. אנו מציעים ליצור שיח חדש בקהילה בנושא שלנו. ראשית, שיח בין הנשים עצמן, ובהמשך שיח בקהילה, כולל שיח בין הנשים לגברים, וכמובן שיח כן עם מנהיגי קהילות ומנהיגי ציבור. בשיח הזה צריך לתת מקום של כבוד לקולות ולשיקולים השונים. אחדות הקהילה היא שיקול חשוב, בצד כל השיקולים שהעלינו בדברינו במאמר זה. שיח מקשיב ומכבד עשוי להעמיק את הקשר והכבוד ההדדי בקרב חברי הקהילה ולחזק את האחדות בקהילה. מתוך לימוד ושיח כזה, בכל קהילה יוכלו להתקבל ההחלטות בתחום הזה בצורה הטובה ביותר שתעמיק את עבודת ה' של היחידים ושל הקהילה.
גם הבנות הצעירות שומעות את הקולות השונים בציבור, וגם עליהן יש לתת את הדעת. כבר מגיל צעיר הן שותפות בדיון המתקיים בציבור, הן שומעות את הקולות השונים ומעצבות את דרכן. ראוי ללמד אותן תורה ברמה גבוהה בבית, בקהילה ובמערכת החינוך. יש לתת להן בסיס תורני מוצק כדי שהן תגדלנה להיות שותפות בדיון הציבורי מתוך ידע והבנה.
חשוב להדגיש, שהגברת לימוד התורה בקרב נשות ישראל בדור האחרון הניעה את הלומדות לאהבת ה', לאהבת התורה ולהתחזקות בשמירת המצוות, וכך יקרה בע"ה גם בענייננו.
תפילתנו לנותן התורה "והאר עינינו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך", ושנזכה לקדש שם שמים.
(הרבנים והרבניות של ארגון בית הלל עומדים לרשות קהילות וקבוצות שמעוניינות ללמוד על הנושאים האלה, בתיאום עם הנהגת הקהילה. ליצירת קשר אנא פנו ל [email protected] )