שימוש חולין בברזנט שמקיף את הסוכה

השאלה 
סוכה שדפנותיה עשויים מעצים שיש ביניהם פחות משלושה טפחים, עד לגובה עשרה טפחים. אולם כדי שלא להיות גלויים לעיני כל, אין מסתפקים בכך, ויש להם גם ברזנט כדופן עד לגובה הסכך. עכשיו מבקש בעל הסוכה להשתמש באופן זמני שימוש של חולין באותו ברזנט, ולחזור ולהשתמש בו בסוכות, לצורך הסוכה, כמנהגו מימים ימימה. ושאלוני אם הדבר מותר, או שמא אסור משום שהוא עושה שימוש חול בדבר מצוה.

התשובה 
סוכה שדפנותיה עשויים מעצים שיש ביניהם פחות משלושה טפחים, עד לגובה עשרה טפחים. אולם כדי שלא להיות גלויים לעיני כל, אין מסתפקים בכך, ויש להם גם ברזנט כדופן עד לגובה הסכך. עכשיו מבקש בעל הסוכה להשתמש באופן זמני שימוש של חולין באותו ברזנט, ולחזור ולהשתמש בו בסוכות, לצורך הסוכה, כמנהגו מימים ימימה. ושאלוני אם הדבר מותר, או שמא אסור משום שהוא עושה שימוש חול בדבר מצוה.

תשמישי מצוה
במסכת מגילה (דף כו ע"ב) שנינו:
"תשמישי מצוה נזרקים, תשמישי קדושה נגנזים. ואלו הם תשמישי מצוה? סוכה, לולב, שופר, ציצית".
נמצא כי מותר לזרוק את עצי הסוכה או את הברזנט לאחר השימוש, וממילא נראה פשוט כי גם מותר לעשות בהם שימוש של חול. אולם שאלתינו היא היות והוא מעונין להמשיך להשתמש בברזנט לצורך הסוכה, כלום נאמר שיש לו דין של תוך שבעת ימי החג, כיון שעומד למצוותו, או שכיון שרשאי לזורקו, רשאי לעשות בהם כל שימוש שהוא, ולקראת סוכות הוא שוב יקדיש אותו לשם מצוה, ויעלה אותו לדרגה של תשמיש מצוה, וחוזר חלילה.

בימי החג
במסכת סוכה (דף ט ע"א) איתא:
"אמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה? תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה´, ותניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר: חג הסוכות שבעת ימים לה´: מה חג לה´, אף סוכה לה´".
הראשונים על אתר שואלים על היחס בין סוגיא זו, לסוגיות מקבילות במסכת שבת. וזה לשון הר"ן (על הרי"ף ד ע"ב באלפס):
"איכא למידק דהכא משמע דעצי סוכה אסורים מדאורייתא מדרשה דחג הסוכות… ואילו בפרק במה מדליקין (שבת כב ע"א) משמע דמיתסרי משום ביזוי מצוה, ובפרק כירה (שם מה ע"א) משמע דמיתסי משום מוקצה? איכא למימר דתלתא דיני נינהו. עצי סוכה גופייהו מיתסרי מדאורייתא… אבל ביום שמיני – שעבר זמן מצותם לא מיתסרי אלא משום מוקצה, דאיתקצאי בין השמשות מחמת יום שעבר, איתקצאי לכולי יומא. והיינו בעצי סוכה, אבל נויי סוכה אסורים כל שבעה משום ביזוי מצוה, וביום שמיני במיגו דאיתקצאי".
נמצינו למדים כי לדעת הר"ן עצי הסוכה אסורים רק בשבעת ימי החג, וביום השמיני משום דאיתקצאי בין השמשות. אבל בימים הבאים לא חלה עליהם כל הגבלה, ובפשטות נראה כי מותר לעשות בהם שימוש של חול, גם אם בשנה הבאה ירצה להשתמש בהם שוב. כי אם היתה בכך בעיה, הר"ן יכול היה לחלק בין מעונין להשתמש בהם בשנה הבאה למצותם, ובין לאו.
גם התוספות (סוכה שם) שאלו בדומה, והשיבו:
"יש לומר דהאי דאסור מדאורייתא היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים. אבל משנפלה, דבטלה מצותה, לא אסירא אלא מדרבנן. והא דפריך בביצה ומי מהני בה תנאה, היינו משום דכיון דלא מהני ביה תנאי בעודה קיימת, משנפלה נמי לא יועיל, דמיגו דאיתקצאי בין השמשות, איתקצאי לשבעה… והדר פריך מנויי סוכה דמהני בהו תנאה. ורבנו תם מפרש: דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא, אבל היותר מכדי הכשר, לא מיתסרי אלא מדרבנן". ועיין גם במסכת שבת דף כב ע"א תד"ה סוכה.
מהתוספות עוד יותר ברור כדברינו, לפי שכתב שכאשר הסוכה נפלה ובטלה מצותה, אין כל איסור להשתמש בה אלא מדרבנן משום ביזוי מצוה, וזה בטל לאחר החג, כאשר אין יותר מצוה. ולפי רבנו תם בנדון דידן שהברזנט הוא יותר מכדי הכשר, שהרי הכשר סוכה קיים כבר מעצי הלבוד, אין כאן כלל איסור דאורייתא, אלא רק מדרבנן משום ביזוי מצוה, שכאמור האיסור מתבטל אם צאת החג, ופקיעת המצוה.
הרא"ש ( פרק קמא סימן יג) הביא את דברי התוספות, והוסיף:
"הא דאסירי עצי סוכה, היינו דווקא הסכך. אבל עצי הדפנות מישרא שרי, דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות, היינו דווקא בסכך, כדלקמן גבי פסולת גורן ויקב. ודלא כהרמב"ם ז"ל (פרק ו מהלכות סוכה הלכה טו) שכתב: עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות, בין עצי סכך, ואין ניאותים מהם לדבר אחר כל ימי החג".
נמצא כי לדעת הרא"ש יש סיבה נוספת שאין איסור שימוש בברזנט, כי כל הלימוד שמחמתו קיים איסור דאורייתא, אינו חל על עצי הדפנות או על הברזנט.
בשולחן ערוך (סימן תרלח סעיף א) נפסק:
"עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות, בין עצי סכך. ואין ניאותים מהם לדבר אחר של שמונת הימים… הגה: ואפילו נפלה הסוכה אסורים, ולא מהני בה תנאי. אבל עצים הסמוכים לסוכה מותרים. ואם אחר שעשה בשיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה, הוסיף דופן – לא מיתסרא. אבל אם עשה ארבעתם סתם, כולן אסורות ומוקצות. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחת, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא".
השולחן ערוך אינו מקבל את חילוקו של הרא"ש, ואינו מתיר הדפנות, אך הוא מקבל את חילוקו של רבנו תם, ובמה שהוסיף ביודעין אחר שהסוכה היתה כשרה, הוא מיקל וטוען שאותה תוספת לא נאסרה. ברם עיין במגן אברהם (סק"א) בשם המהרש"ל שחילק:
"אם סמך עצים לסוכה כדי לעבותה, אפילו אחר שנגמרה – אסורים, דלא גרע מנויי סוכה, אלא אם התנה".
ונראה כי כוונתו לסמך עצים על הסכך שהוא וודאי הידור מצוה, מה שאין כן סמיכות עצים בדופן. יתכן שגם בדופן אם סמך עצים על מנת לייצב את הסוכה, הווי כהכשר מצוה, אבל אם עשה כן מסיבות של נוחות וכגון שלא יראו אותו, או שיהיה פחות חם או יותר חם, יתכן שמותר. גם במקום שהוא הידור מצוה או הכשר מצוה שכתב המגן אברהם לאסור, כתה שהוא כנויי מצוה, והיינו שאחר החג ודאי מותר, ורק בתוך החג מתירים ליטלם רק אם התנה, אבל אחר החג ודאי מותרים, ואם כן בנדון דידן יש להתיר.
ומצאתי את שאהבה נפשי בשולחן ערוך הרב בעל התניא (סימן תרלח סעיפים ב-ד):
"אפילו הדפנות שאין צריך להכשר סוכה, כגון שעשה ארבע דפנות שלמות, אם עשה ארבעתן בסתם, שלא פירש על איזה דופן כוונתו להכשר סוכה, ועל איזה דופן כוונתו לעשותו דופן רביעית למצוה מן המובחר בעלמא, הרי כל הדפנות מוקצות למצות הסוכה, וחל עליהם קדושת הסוכה. אבל אם לאחר שעשה מן הדפנות שיעור הצריך להכשר סוכה הוסיף עוד דופן שנראה מכוונתו בעשיית זה הדופן שאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא, לא נאסר כלל זה הדופן, ולא חלה עליו קדושת הסוכה מעולם".
אם לאחר שסיכך כל הסכך הצריך לסוכתו, הוסיף עליו עוד קנים בעובי הסכך, הרי קנים אלה שהוסיף הם בטלים לגבי הסכך, וחל עליהם קדושת הסוכה. אבל אם הניח על הסכך חבילות של קנים מקושרים, כיון שלא התיר אוגדן, ניכר הדבר שאינו מתכוין עליהם לסיכוך… ולפיכך אינם בטלים לגבי הסכך, ולא חלה עליהם קדושת הסוכה.
אבל אם הוסיף קנים בעובי הדפנות, דהיינו שזקף קנים אצל הדופן, בין שהקנים אגודים יחד כעין חבילה, בין שהם מפוזרים זה מזה, אם נתכוין בסמיכת הקנים לדופן כדי לחזק את הדופן, או כדי להוסיף בעוביו, הרי הם בטלים לגבי הדופן, אף על פי שאינם מחוברים לדופן, וחל עליהם קדושת הסוכה כמו על הדופן עצמו".
במקרה שלפנינו נראה כי אין הברזנט יכול להיות בטל לדופן כלל, ולכן הוא אינו נדון כמותם להחמיר. זאת ועוד, הוספת הברזנט לא נועדה לחיזוק הדופן, אלא למצוה מן המובחר, ואין עליה כלל שם מצוה.
אף אם נאמר כי יש לברזנט דין עצי סוכה, יש להתיר, עיין במגן אברהם (סק"ב) שכתב:
"נראה לי דמי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה, מכל מקום אינה אסורה עד שישב בה בחג. אף על גב דכבר ישב בה בשנה שעברה, מכל מקום כשעבר החג בטלה קדושתה, וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה".
ופסק כמותו בשולחן ערוך הרב (שם סעיף טז). ונראה כי כל שכן בנדון דידן שפירק את הסוכה ועשה מעשה בידים להוכיח כי בטלה מצוותה וקדושתה, שמותר לעשות בה שימוש של חול. וראה בברכי יוסף (למרן החיד"א אות ג) שכתב:
"אם ייחד סוכה תדירית לכל השנים בכל חג, כתב מהר"י מולכו בתשובותיו דאסור ליהנות ממנה אף בשאר ימות השנה. אבל ראיתי להרב מגן אברהם דסבר להיפך, דגם בזו כשעבר החג – בטלה קדושתה".
ואף שבמשנה ברורה (סק"ט) הוסיף שיש מהאחרונים שמפקפקים בדברי המגן אברהם ושלכן טוב להחמיר, כבר כתבנו לעיל שבמקרה שלפנינו שבטלה הסוכה, נראה שהכל מודים שבטל הקדושה, ואין כל איסור שימוש בברזנט.

סיכום ומסקנות
נראה כי להתיר בנדון דידן מכמה טעמים.
א. אחר החג המצוה בטלה ואין כל איסור להשתמש בדפנות. כך כתבו רוב האחרונים, וכבר כתבנו כי גם החולקים היינו בסוכה קיימת, אך הכל יודו כי כאשר פירק את הסוכה, אין עליה שם מצוה כלל, ומותר להשתמש בעציה, והוא הדין בברזנט.
ב. הברזנט אינו נידון כדופן, אלא כהידור או כנוי מצוה, שודאי בטלה מצותו אחר החג.
ג. לדעת הרא"ש אין כלל קדושה ומצוה בדופן, אלא רק בסכך, וממליא לא חל כל איסור על שימוש בברזנט. ואף שלא נפסק כך בשולחן ערוך, ראוי להוסיפו כסניף.

(התשובה ניתנה מהרב שמואל דוד)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel