השאלה
שלום וברכה,
במהלך שבעת ימי חג הסוכות ציוותה התורה 'צא מדירת הקבע ושב בדירת ארעי' (סוכה ב ע"א). לישיבה בדירת ארעי יש חביבות מיוחדת, ולא בכדי נצטווינו על כך במהלך 'זמן שמחתנו'. ואולם היציאה מדירת הקבע מציבה בפנינו אתגרים ולעתים נדרשת הכרעה – עד כמה נצטווינו להתנתק מאורחות החיים הרגילים והמוכרים על-מנת לקיים את מצוות הישיבה בדירת הארעי? שאלות אלו מציקות במיוחד כאשר המחיר שגובה ישיבתנו בסוכה משולמת לא רק על ידינו, אלא גם על-ידי בני משפחה אחרים. חז"ל קבעו כלל המנחה אותנו בהתנגשויות בין מצוות הישיבה בסוכה לבין דרישות החיים השיגרתיות – 'תשבו כעין תדורו' (סוכה כח ע"ב ועוד): תנהגו בסוכה באופן הדומה להתנהלותכם הרגילה בתוך ביתכם. כיצד ניישם כלל זה במקרה המתואר בשאלה, שבו אשתך מתנגדת לכך שתישן בסוכה מסיבות פרקטיות, משפחתיות ורגשיות?
נבחן שאלה זו לאור פסיקה מפורסמת של גדול הפוסקים האשכנזיים, הרמ"א. כידוע, במהלך מאות רבות של שנים רוב רובם של יהודי אירופה לא ישנו בסוכה, וגדולי הפוסקים ביקשו לכך הסבר. הרמ"א (אורח חיים תרלט:ב) מזכיר את ההסבר של המרדכי, שקשה היה לישון בסוכה בארצות הצפוניות שבהן שורר בעונה זו קור כבד, ולאחריו הוא מציע הסבר מחודש משלו:
ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור.
על-אף שהאסמכתא שהציע הרמ"א (בחיבורו 'דרכי משה' על הטור, אורח חיים תרלט) לרעיון זה מהגמרא (ערכין ג ע"ב) נדחתה בידי פוסקים חשובים (ראו מגן אברהם סימן תרלט, סעיף קטן ח; ביכורי יעקב שם סקי"ח; ערוך השלחן תרלט:יא-יג) – וגם הרמ"א (שם) הסתמך על הסברה יותר מאשר על הביסוס בגמרא –למעשה רבים מגדולי הפוסקים בארצות צפון אירופה הסכימו עם הרמ"א שחוסר היכולת של הגבר לישון בסוכה יחד עם אשתו אכן דוחה את מצוות השינה בסוכה.
מהרמ"א משתמע שההפרדה בין איש לאשתו פוטרת מהשינה בסוכה מהטעם של 'תשבו כעין תדורו', אך לדעת פוסקים אחרים הפטור מעוגן בעיקרון ההלכתי שהמצטער פטור ממצוות סוכה (מגן אברהם, שם סק"ח על סמך סוכה כה ע"ב). ב'דרכי משה' (תרלט) הרמ"א עצמו נימק את הפטור בכך שגבר שיישן בסוכה 'יבטל מה שנאמר (דברים יד כו) ושמחת אתה וביתך כי לפעמים אשתו מצטערת על זה'. לדברי בעל שולחן ערוך הרב (תרלט:ט) אין הרמ"א מתייחס כאן לשמחה של קיום יחסים בלבד, אלא לשמחה של לינת בני הזוג בחדר משותף. בעל 'אשל אברהם' (סימן תרלט ד"ה איש ואשתו) מוסיף שלינת בני הזוג ביחד מביאה לידי 'קירוב הדעת' ו'השקטת מחשבות'.
מדברי הפוסקים הללו ברור אפוא שאין ההלכה תובעת מהבעל לישון בסוכה כאשר זה יגרום צער לאשתו ויביא אותה לידי מחשבות לא שקטות, ועל אחת כמה וכמה אם זה יביא לידי מתח בין בני הזוג. נוסיף כאן את המדד שהציע הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה, סוכה, פרק ג, סימן ח), על סמך ההלכה של 'תשבו כעין תדורו', לבחון מתי מצטער פטור מן הסוכה. סוג של צער שיגרום לאדם לצאת מביתו (הקבוע) ולהעתיק את זירת הפעילות שלו למקום אחר ישמש בחג הסוכות כעילה מוצדקת לוותר על מצוות סוכה ולעבור לתוך ביתו. הרוגע ושלוות הנפש של בת זוגתך ודאי חשובים לך מספיק שהיית מוכן עבורם לישון באופן זמני במקום אחר, ולפיכך עבור ערכים חשובים אלה מותר גם לוותר על השינה בסוכה.
לפיכך כל עוד שאשתך מתנגדת לשינתך בסוכה נכון וראוי לוותר על היבט זה של מצוות סוכה, ולמקד את קיום מצוות הסוכה בדברים אחרים. אך אין זה אומר בהכרח שתצטרך לוותר – כפי שכתבת – על מצווה זו לתמיד. אחרי שתשקיע במהלך חג הסוכות בקירוב הדעת והשקטת המחשבות, יש למצוא הזדמנות לשיחה זוגית פתוחה על הסוגיה, מתוך רצון הדדי להבין אחד את השני ולהתחשב אחד בצרכיו ורצונותיו של השני. יש למצוא עיתוי נכון לשיחה זו, כדי שאפשר יהיה לדון בדברים בנחת. שיחה ברוח זו עשויה להביא את שניכם כזוג להבנות שתאפשרנה בעתיד הקרוב יותר או הקרוב פחות קיום מצוות השינה בסוכה באופן שיתקבל על דעת שניכם. ויהי רצון שהדביקות הן במצוות סוכה הן במצוות שלום בית תזכה אתכם ואת כל עם ישראל לסוכת רחמים וחיים ושלום במהרה בימינו.
הרב ד"ר אברהם וולפיש
רבני בית הלל