סרוגייט – עיסוק בהדרכה מינית לאנשים עם מוגבלויות

השאלה 
שלום, אני סטודנט לפסיכולוגיה ובמסגרת לימודי התנדבתי בעמותה המסייעת בשיקום אנשים עם פגיעות ראש קשות. אנשים אלו סובלים מנכויות חמורות מאוד – הן פיזיות והן קוגניטיביות. למרות הנכות שלהם, הצורך שלהם בקיום מגעים מיניים אינו שונה משל אנשים בריאים, ולחלקם יש גם אפשרות פיזית לקיים מגעים כאלו ברמה כזו או אחרת. אולם יש כמה בעיות – ראשית, נדיר מאוד שימצא להם פרטנר נורמלי לקיום מערכת יחסים. רבים מהם איבדו את היכולת לקיים משפחתיות נורמטיבית, ולרוב אנשים שהיו נשואים לפני הפגיעה מתגרשים לאחריה בשל חוסר יכולת זו. שנית, גם אם ימצא להם פרטנר, שלל המוגבלויות שלהם מעכב מאוד ומפריע ליכולת שלהם לקיום מערכת יחסים שתהיה מספקת לשני הצדדים. בנוסף, אצל רבים מהפגועים יכולת השליטה העצמית פגועה מאוד, מה שגורם לכך שהם עלולים לשחרר אמירות מיניות מטרידות ולהביע רצונות מיניים ללא כל שליטה. במסגרת זו נחשפתי לשתי תופעות: א. לעיתים קרובות המטפלים מזמינים נערות ליווי על מנת לספק את צרכי הנכים. ב. כמו"כ, במידה והמטפלים מעריכים כי יש לנכה יכולת ליצור מערכת יחסים ברמה מסויימת, גם אם נמוכה, מפגישים אותו עם מטפלים הנקראים "סרוגייט" – אלו אנשים שעוברים הכשרה מקצועית (בחו"ל ככל הנראה, בארץ אין מוסדות המספקים הכשרה כזאת) לספק הדרכה מינית לאנשים שמתקשים בתחום זה באופן מעשי. משמעות הדבר היא שבסדרה של פגישות המטופל נכנס למערכת יחסים מלאכותית עם המטפל באופן הדרגתי – ה"סרוגייט" מלמד את המטופל כיצד לדבר, כיצד להתקרב כיצד לגעת, ולבסוף – לקיים יחסים בפועל, כאשר ה"סרוגייט" עצמו מהווה פרטנר לקיום יחסים. היחס ל"סרוגייט" הוא כאל מקצוע לכל דבר, הם מקבלים משכורת גבוהה עבור הטיפול שהם מציעים, הם מקבלים הכשרה מקצועית ופסיכולוגית אינטנסיבית וכו´ – זה שונה לגמרי מזנות במובן המקובל. פעמים רבות אלו אנשים נשואים. כמובן שעקב הרגישות הציבורית לנושא, לרוב אין אנו יודעים במה אנשים אלו עוסקים.

חשבתי רבות על הנושא הזה מבחינה מוסרית ודתית, ולא הגעתי לפתרון מניח את הדעת. אשמח לקבל זוית הלכתית על שתי התופעות שהצגתי – כיצד יש להתייחס אליהן כאדם דתי? מלבד השורה התחתונה – אסור או מותר לי כפסיכולוג, להפנות אדם לשירותים כאלו? (מאחר ואני רוצה להיות פסיכולוג שיקומי בעתיד, זוהי שאלה מעשית מבחינתי ולא רק תיאורטית)והאם מותר לאדם לעסוק במקצוע כזה? אשמח גם להתייחסות יותר נרחבת או להפניה לעמדה הלכתית כתובה ומפורטת ביחס לנושא זה (אם ישנה).

תודה וסליחה על האריכות.

התשובה 
סרוגייט – הזווית המוסרית

לשואל, שלום וברכה. אענה לך תשובה חלקית.

בוא נניח, לצורך הדיון, שניתן למצוא פתרונות במסגרת ההלכה לפונקציה שנקראת "סרוגייט", על אף שבמבט ראשון זה נראה לא פתיר. אני רוצה לבחון את השאלה במישור האתי.

במוסף "הארץ" מתאריך 19 ליולי 2013, התפרסמה כתבה על תנועה למיסוד הזנות בישראל. מדובר בנשים שטוענות שהן, מבחירה, רוצות להיות זונות בכדי להתפרנס. הן לא עברו אונס, וגם לא התעללות מינית בילדות. הן גדלו במשפחות נורמטיביות, והן גם אינן מכורות לסמים. הן טוענות כנגד זהבה גלאון, יוזמת החוק להפללת לקוחות הזנות: מי את שתאמרי לנו באיזה מקצוע לבחור? מניין הפטרונות הזו שאת לוקחת על הבחירות שלנו?
מנגד, מהכתבה עולה שכדי לבחור בזנות נדרשת אישיות בעל מבנה מאד מסוים, עם מנגנונים מפותחים של הדחקה, הכחשה ודיסוציאציה. חייבת להתקיים גם היכולת להתייחס אל גופך כאל מנותק ממך, ולכן כמשהו שאפשר לסחור בו, או להשתמש בו כחלק מ"ארגז הכלים המקצועי", במקרה של סרוגייט. נדרשת גם היכולת "לכבות" את הרגשות, לחדול להרגיש באמת, לאותם פרקי זמן שבהם מבצע הגבר בגוף האשה את מה ששילם עבורו. מבנה אישיות כזה אמנם שכיח יותר אצל קרבנות תקיפה מינית, כאלו שעברו התעללות בילדות או עבירות מין אחרות.
גם אשה שלא התחילה את מקצועה עם מבנה האישיות הזה, תהיה חייבת לסגל לעצמה אותו במהלך העבודה. היא לא תשרוד באופן אחר.

עכשיו בוא ונבחן את מה שאתה מציע.
אתה מציע להקל על סבלם של הנכים, באמצעות יצירת סבל במקום אחר, אצל נערות הליווי והסרוגייט. הללו יצטרכו לסגל לעצמן אישיות דיסוציאטיבית יחד עם שאר המרכיבים שהזכרתי. הקלת הסבל של הנכים באמצעות הסבל של הנשים מתאפשרת מפני שהנשים, הן נערות הליווי והן הסרוגייט, אינן מודעות ל"תשלום" שהן משלמות, או לקרבן שהן מקריבות בשל מקצוען.
להבנתי, הרעיון להקל על סבלו של האחד באמצעות יצירת סבל במקום אחר נוגד את כללי המוסר האוניברסליים, ולא רק אלו היהודיים.
על כל פנים בשולחן ערוך (חושן משפט, סימן שפח סעיף ב, ברמ"א, ועיין גם בחפץ חיים סוף הלכות לשון הרע) נפסק במפורש כי "כל נזק שבא על האדם אסור לסלק ממנו הנזק באופן שבזה יגיע נזק לחבירו, שאסור להציל את עצמו בשל חבירו". אם בממון אמרו, קל וחומר בגופו.

המסקנה היא אפוא שהרעיון של נערות ליווי וסרוגייט הוא פסול מבחינה מוסרית, וגם מבחינה הלכתית, ולו מן ההיבט האנושי גרידא.
ניתן לקוות שכאשר האתיקה הזו תאומץ בידי פסיכולוגיים שיקומיים הדבר יגביר את המוטיבציה לחפש חלופות אחרות לטיפול שיקומי.

בברכה, אודי

(התשובה התקבלה מהרב אודי פרומן)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel