רבי אברהם אבן עזרא מנסה לחקור את רזי ההשגחה ולשער את הסיבות, שהובילו לבחירתו של משה להיות מנהיגם של ישראל וכך כותב (שמות ב,ג)
"ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה, שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה, שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס. והושיע בנות מדין מהרועים… ועוד דבר אחד: כי אילו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם.
לדעתו בשליחות כזו הדורשת עמידה מול מלכים נדרש מנהיג בעל ביטחון עצמי, שגדל בארמון עם נסיכים. לא ניתן למנות מנהיג שהיה עבד שפל. זאת ועוד, על מנת שהעם יכיר במנהיגותו הוא אינו יכול להיות עבד כמותם אלא מורם מעם. אולם מנהיג לא יוכל להחזיק מעמד בתפקידו במידה ולא יידע להקשיב לרחשי העם ולהבין את מצוקותיהם. לאחר שנים יוצא משה מהארמון אל השטח: " וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". הרמב"ן (ב,יא) סבור, שמשה גילה את זהותו היהודית והרגיש צורך לצאת ולדרוש בשלומם. סביר מאד להניח, שאת הרגישות לאחרים ספג מאמו המאמצת בת פרעה, שהיתה חסידת אומות העולם הראשונה: "וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה ותַּחַמוֹל עָלָיו, וַתּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה". אותה נסיכה בת מלך, שמתגוררת בתוך סביבה אימתנית ברשעותה, ובוחרת להתעלם מהאווירה שמסביבה, מגבשת אישיות עצמית הומאנית. בעוד שאביה מתעלל בעם היהודי הרי שהיא עומדת בזקיפות-קומה מול עוצמות הרוע של בית-אבא ומצילה את הנער הבוכה. על אף שגם נערותיה מנסות למנוע ממנה לחמול על התינוק היא איתנה בדעתה וכך נאמר סוטה (יב ע"ב):
"אמרו לה: גברתנו, מנהגו של עולם שמלך בשר ודם גוזר גזרה, גם אם כל העולם אין מקיימים אותה לפחות בניו ובני ביתו מקיימים אותה ואת עוברת על גזרת אביך. בא המלאך גבריאל וחבטן בקרקע ומתו".
בת פרעה אינה שומעת לאחרים אלא לקול הפנימי שלה. כך נסללה הדרך לשותפות נשית בהצלתו של משה. מרים נוקטת יוזמה, ומביאה את יוכבד שתוכל להניק את משה. הצלתו של משה נעשית בזכות שיתוף פעולה בין נשים שמבקשות חמלה עבור תינוק בוכה. כך משה מטל ינקותו סופג בארמון של פרעה סמל הרשע ערכים של חמלה ורחמים. לימים נודע לו שהוא יהודי ומחליט שהגיע הזמן להתנהג כאמו המאמצת ולהתריס כנגד הרשעה וכפי שכותב המלבי"ם (ב,יא) :
" שהגם שגדל בבית מלך וישראל היו אז בתכלית השפלות לא הסתיר פניו מהם ויצא אליהם מצד שהם אחיו, הפך מטבע האנשים, שבעלותם לגדולה יתרחקו מאחיהם העניים והאביונים".
בזכות מסירות הנפש והחמלה של נשים בכלל ושל בת פרעה בפרט זכה משה להתחנך לאכפתיות וחמלה גם אם יידרש הוא לשלם מחיר גבוה. מנסיך בארמון המלך נאלץ להימלט ממצרים ולשמור על חייו. מנהיגם של ישראל נבחר בזכות ערך החמלה והאכפתיות כלפי האחר. אכן חינוך לאהבה וחמלה מתחיל כבר בילדות. אם נלמד את ילדנו לנהוג בטוב לב כלפי עצמם וכלפי אחרים קיים סיכוי טוב, שיגדלו להיות מבוגרים מאושרים יותר, אכפתיים אחראים עם לב פתוח ואוהב. יש בחמלה היבט מעשי, שאינו קיים בהכרח באמפתיה. החוויה של החמלה כוללת היבט של מחויבות להקל על סבל הזולת. לחמלה יש השפעה רבת עוצמה לא רק על מי שזוכה להתייחסות החומלת, אלא גם על מי שחווה רגשות של חמלה. ישנם מחקרים מדעיים שמעידים, שחמלה תורמת לבריאות מיטבית, ותורמת לרווחה ולאיכות חיים טובה יותר. החמלה מעצימה את כוחות הנפש שבתוכנו.