חז"ל סבורים שראוי היה לומר את פרשת בלק בכל יום כחלק מקריאת שמע וזו לשונם: 'אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? … משום שכתוב: 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו'. (ברכות יב ע"א). ה'פני יהושע' מסביר, שהחשיבה, שיש לומר פרשה זו בכל יום מקורה בפסוק מההפטרה: ' עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה". יש מצוה לזכור את אשר עשה בלק. אולם היעלה על הדעת שפרשת בלק, שכולה עוסקת בנסיונות הבלתי פוסקים של בלעם לקלל את ישראל תיבחר כפרשה המרכזית בחייו של יהודי?! כלום פרשה זו יכולה להיות חלק מפרשיות קריאת שמע?! הגמרא סבורה שהסיבה לכך הוא הפסוק:'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו'. פסוק מתאר את תמצית חייו של יהודי בשעה ששוכב או קם וכפי שמפרש רש"י (במדבר, כג,כג):
'כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין'.
הפסוק מתאר מסירות נפש בעבודת ה'. מיד בקומם משנתם, הם רצים לקיים מצוות. פרשה שאבני היסוד שלה הם ההתמסרות והזריזות יכולה להיות תחליף ראוי לפרשת שמע.
מקומו של הפסוק 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו' בפרשת בלק ובלעם אינו מקרי. הפסוק מצביע על הבדל משמעותי בין תורתו של בלעם לבין תורתו של אברהם וזה לשון המשנה אבות (ה,יט):
'כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע'
פרשה זו מתארת את הניגוד שבין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם. מחד, אברהם שמסר את נפשו לעבודת ה', ומאידך בלעם שמחפש כבוד ותאוה. ניגוד שבין הכנעה לבין גאוה,בין התמסרות לה' לבין אהבת הכסף והבצע מתואר בפסוק זה שהוא עמוד התווך של פרשת בלק. דוקא מתוך הניגודים מתבררת יחודה של האומה היהודית ולכן ראויה להיאמר פרשה זו בכל יום. פרשה שיש בה ניגודים מעוררת יותר להתבוננות ולישום העקרונות. בשני פסוקים בפרשה נמשל עם ישראל ללביא ולאריה:
- הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה
- כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר
בעוד, שאופיו של הלביא להיות זריז ומהיר עז פנים הרי, שאופיו של האריה מתון ומיושב ובלשוננו 'ארי ברבצו'. הארי משדר בטחון עצמי ואינו מוכן לסגת מעמדותיו וממקומו.
בעם ישראל יש בחינה של קביעות ושורשיות 'רביצת ארי' אבל מצד שני יש צורך בזריזות ולהיטות כלביא – 'כלביא יקום'.
בימים אלו החלה תקופת הקיץ החום יוקד מעל ראשנו ועייפות אוחזת בגופנו, אנו מצווים להיות אותה אומה מיוחדת ומתנשאת כארי לקיים את מצוות ה' ובכך גם בחר רבי יוסף קארו מרא דאתרא של ארץ ישראל לפתוח את שולחנו הערוך: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו'. יומו של האדם מושפע מקימתו בבקר . הלכה זו היא סמל האומה היא ממחישה יותר מכל את זהותנו, ואת יחוסנו לאברהם אביה של האומה היהודית. לחתור ולהיות זריזים כלביא וקבועים כארי.