דיני אבלות בהורה לא יהודי

תודה רבה על שאלתך

אני מיצר על זה שעוברת עליך תקופה קשה עם מחלתו של אביך ואני בטוח שכל ההתלבטויות רק מוסיפות מתח וקושי לתקופה שקשה גם כך. כולי תפילה שהקב"ה יסייע בידך להתמודד עם הדברים בצורה טובה, מועילה ושהדבר יביא לשלום והרמוניה לך ולמשפחתך

לגופן של השאלות –

מסורת עתיקת יומין היא שלא קוברים נכרים בבית קברות של ישראל. רבים בראשונים ובאחרונים קשרו את הדברים לדין שלא קוברים צדיק ליד רשע (מקור דין זה הוא בסנהדרין מז ע"א) ומבארים שכשם שמבדילים בין אנשים על פי מעשיהם כך מבדילים ביניהם מפאת ייחוסם הדתי – יהודים ואלו שאינם יהודיים.

הרבנות הראשית הורתה שעל אף שאין קוברים את הנכרים יחד עם ישראל באותה החלקה מוטלת האחריות על החברא קדישא לדאוג גם לקבורת מכובדת של הנכרים שחיים בינינו, בחלקה נפרדת אך במתחם בתי הקברות. מבירור שעשיתי מול החברא קדישא בירושלים הבנתי שישנה הנחיה שכל אזור בארץ יכשיר חלקה כזו. מהתקשורת עולה שלעיתים הדבר אינו כל כך פשוט וחלק ויש עוד מה לתקן בעניין.

שאלת קבורת הנכרים שקשרו את גורלם בעם ישראל (כמו חיילים שנהרגו בפעילות מבצעית) עלתה אף היא מידי פעם ויש בה מימד של חילול ה' בכך שחיילים (שלעיתים מזהים את עצמם כיהודיים על אף שלהלכה אינם כאלו) אינם מקבלים את הכבוד האחרון בצורה ראויה. ונשמעת קריאה לקברם בתוך בית הקברות הצבאי היהודי מתוך הנחה שהדין הנ"ל לא חל עליהם. אני מפנה אותך לשלשה מאמרים שנכתבו בכתב העת תחומין (כרכים יד, כו) על ידי הרב הראשי שלמה גורן, הרב יהודה שביב זכרם לברכה ויבדל לחיים ארוכים הרב רצון ערוסי. שלשתם רואים שיש מקום לעיתים להחריג חיילים אלו ולקוברם בבית קברות של ישראל, בין השאר כי הרמב"ם לא פסק הלכה זאת כלל ועיקר, וכן מפני דרכי שלום.

כמובן אין בדברים אלו להתיר את הרצועה, ומסורת ישראל גוברת, שבאופן כללי אין קוברים נכרים בבית קברות של ישראל. אך די בדברים אלו כדי להדגיש שלא מדובר על חובה אישית שכל אדם צריך לעמוד מפניה על המשמר. החברא קדישא אמונה על "בירור יהדות" הנפטר, ומבדיקה מולם הם אכן עושים בדיקות אלו, וכאשר מתעורר אצלם חוסר בהירות בשאלה האם הנפטר הוא יהודי הם אף פונים למבררי יהדות מומחים.  אני לא סבור שיש לכל אחד מאיתנו, גם אם הוא יודע שיש תקלה, להתערב ולעורר את המהומה שתעצור את הקבורה. דומני שבשלב זה דרכי השלום מורים שאפשר ללכת בעקבות המקלים בעניין בהקשרים מסויימים.

כך גם במקרה שלך, כיון שאמך נחרצת להסתיר את האמת, ולנסות ולעקוף את האיסור ולקבור אחרי 120 את אביך בבית קברות יהודי, דומני שאל לך להתערב בעניין ולהשאיר את הדברים להתנהלות בין אמך והחברא קדישא. אך מאידך גיסא, אסור לך גם לתמוך בדבריה שכן, מדבר שקר תרחק, מה עוד שיש כאן גם אלמנט של הזקה לאחרים. אני סבור שדרך הישר היא שלא תתערב מטוב ועד רע, מתוך הנחה שהאחריות על הבירור מוטלת על החברא קדישא.

בעניין אמירת קדיש וישיבת שבעה על אב נכרי –

הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ה הלכה י"א) פסק שהגר  נוהג "מקצת כבוד" בהוריו כדי שלא יאמרו שאין היהודי מכבד את הוריו אפילו ברמה שנוכרי מכבד את הוריו. מספר אחרונים הסיקו מהלכה זו שמן הראוי שאדם יכבד את הוריו הביולוגים גם אם אינם יהודיים, יסעד אותם בעת חוליים ואף התירו לומר עליהם קדיש לאחר מותם, (ראה תשובות אגרות משה יו"ד ב סימן קל, שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן ס). עם זאת חשוב להדגיש שאין חובה לנהוג את כל דיני האבלות אלא אפשר למעט בהם. כמו כן צריך להדגיש שדיני האנינות אינם חלים ועל כן אתה חייב בכל המצוות גם בשלב שבין הפטירה לקבורה.

אני מפנה אותך לתשובה מפורטת של הרב אריאל על אב נכרי שבנו רואה בו כמי שסייע לו בחייו היהודיים, והבן שואל האם עליו לשבת שבעה ולומר עליו קדיש (באהלה של תורה חלק א' סימן ס – הקישור במרשתתת https://www.toraland.org.il/קטלוג-ספרי-הרב/באהלה-של-תורה-א/יורה-דעה/סימן-ס-קדיש-ואבילות-על-אב-גוי/) הרב אריאל מחדד את המתח בין הרצון מחד לכבד את האב, אך מאידך לא לטשטש את העובדה שיש כאן מציאות לא טובה של נישואי תערובת. הפשרה שהציע הרב אריאל היא למעט באמירת הקדיש ולומר רק פעם אחת בכל תפילה אחרי עלינו לשבח.

אפשר להציע סוגים אחרים של פשרות שמתאימות כל אחד לפי מקומו, אך בהחלט ראוי לנסות להחזיק את החבל בשתי קצותיו גם לעשות פעולות אבלות משמעותיות כמו קריע, ישיבת שבעה ואמירת קדיש, ומאידך גם לעשות פעולות מסויימות שמצמצמות את האבלות כמו לא לשבת שבוע שלם, או לא לשבת על הקרקע, ולמעט באמירת הקדיש.

יוסף סלוטניק מרבני בית הלל

"תשובה זו ניתנה ע"י הרב יוסף סלוטניק מרבני בית הלל"