צרכים מיניים לא תואמים בין בני זוג והוצאת זרע לבטלה

שלום וברכה,

א. במצבים של התנגשות בין ערכים חשובים, כמו המצב המתואר בשאלה, אין זה נכון לתת תשובה אחידה המתאימה לכל אדם ולכל זוג. יש למצוא מתווה שיספק את צרכיו המיניים של הבעל בלי לכפות על האישה קיום יחסים שאינם 'ברצון האישה ובשמחתה' (על-פי לשון רמב"ם הלכות דעות פ"ה ה"ד). מאידך, יש לזכור שההלכה תובעת לעתים גבורה של כיבוש היצר, ובמיוחד כשהפתרון המוצע כרוך במעשה הנחשב בשלחן ערוך כ'עון [שהוא] חמור מכל עבירות שבתורה' (אבן העזר כג:א). אמנם פוסקים חשובים סברו שהמחבר התבטא כאן בחריפות יתר (בית שמואל, שם, סק"א), אך גם לדעתם מדובר בעבירה קשה ויש לבחון בכובד ראש באלו נסיבות תהיה הצדקה לדחות אותה לטובת ערכים חשובים אחרים.

ב.  במקרה שלפנינו ההנחיה ההלכתית האישית תלויה במספר שאלות, כגון: בחינה מעמיקה של הצרכים, הרצונות והרגישויות של הבעל והאישה בתחום המיני; ההשלכות של חוסר-התיאום בתחום המיני על המערכת הזוגית כולה; בחינת יתרונותיהן ומגרעותיהן של חלופות שונות העשויות לבוא בחשבון (ראו להלן); ועוד. בבחינת השאלות הללו והשלכותיהן בני הזוג יכולים להסתייע בייעוץ מקצועי, העשוי להבהיר להם מה נכון וראוי שכל אחד מהם יצפה מעצמו ומבן זוגו במצב הנתון. הבהרת הנקודות הללו תאפשר לבני הזוג ליישם את העקרונות ההלכתיים שאשרטט בפסקאות הבאות.

ג.   השואל הזכיר בדבריו שני שיקולים העשויים לדחות את האיסור של הוז"ל (= הוצאת זרע לבטלה) במקרים מסוימים: חוסר-פוריות האישה ושמירה על הבעל מכישלון בעבירות חמורות יותר. נדון בשיקולים אחד אחד. הפוסקים אכן התלבטו בשאלה אם איסור הוז"ל קיים במצבים שאין בהם פוטנציאל לקיום מצוות פריה ורביה (ראו אוצר הפוסקים לאבן העזר כג:א, פג ע"א-ע"ב). הבסיס העיקרי להיתר הוא שיטת רבנו תם (ספר הישר סימן קסו, תוספות נדה יג ע"א), המעגן את איסור הוז"ל בביטול פריה ורביה. אך לעומתו סוברים רמב"ן (חידושיו לנידה יג ע"א) ותלמידיו שהוז"ל הוא איסור עצמאי, העומד בעינו גם במצבים שאין בהם פוטנציאל לפריה ורביה. אפשר שרמב"ן יסכים שאין איסור הוז"ל כשאין הזרע ראוי להוליד (שבט סופר סימן א – הובא באוצר הפוסקים, שם, פו ע"ב; מנחת חינוך סוף מצוה א), אך גם אם נאמץ – נגד פוסקים רבים (אוצר הפוסקים, שם, פג ע"א-ע"ב, אות ג) – הבנה זו בשיטת רמב"ן עדיין לא ברור שניתן לכלול בהיתר זה גם מצב שבו חוסר-הפריון תלוי במצבה של האישה, ולא במצבו של הגבר. קשה אפוא לסמוך היתר ברור להוז"ל על חוסר-הפריון של האישה, אך בעקבות דרכם של פוסקים רבים ניתן לראות בחוסר-פריון האישה צד קולא העשוי להצטרף לשיקולים נוספים להקל.

ד.  גם על השיקול השני, 'שלא יחטא עם אחרות', קשה להסתמך. הבסיס להיתר הוא בפיסקה מספר חסידים (מהדורת מרגליות, סימן קעו), המורה לאדם המפחד שהוא ייכשל בעבירת אשת איש או באשתו נדה, שטוב יותר להוציא זרע לבטלה. פיסקה זו צוטטה בידי פוסקים רבים, ויש שהסיקו מכאן שאין ההלכה מייחסת להוז"ל חומרה יתירה, כפי שמשתמע מהבנה מילולית של דברי השלחן ערוך (ראו בית שמאול, אבן העזר כג:א סק"א, ולסיכום השיטות ראו: אוצר הפוסקים שם, צ ע"א-ע"ב, אות ב; ר"ד ביגמן ור"ב הולצמן, עקרות הלכתית, עמ' 129-124; ר"ד ור"א סתיו, אבוא ביתך, עמ' 428). אך גם אם נתעלם מפוסקים שסייגו את ההיתר (אוצר הפוסקים, שם), אין בעל ספר החסידים עצמו מציג זאת כהיתר, אלא כהעדפת הרע במיעוטו, והא ראיה שבמהשך דבריו הוא קובע שורה תובענית של מעשי כפרה למי שיוציא זרע לבטלה בנסיבות כאלו.

ה.  כיוון הלכתי מרווח יותר עולה מההיתר בגמרא (יבמות עו ע"א) להוציא זרע שלא במסגרת אישות על-מנת לבדוק אם הגבר הוא כרות שפכה, הפסול לבוא בקהל. מכאן למדו הפוסקים שהוצאת זרע איננה נחשבת 'לבטלה' כשהיא נעשית לצורכי פריה ורביה (כגון בדיקות פוריות). שורה נכבדה של פוסקים לומדים מכאן שהוצאת זרע מותרת גם 'לצורך מצוה' (שאילת יעבץ ח"א סי' מג), ובמיוחד על מנת להשכין שלום בין איש לאשתו – 'דקשין גירושין וגדול הטלת השלום בין איש לאשה שהותר אפילו למחות השם על המים' (שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא, שער א; ראו מקורות נוספים באוצר הפוסקים, שם, פה ע"ב, והשוו שו"ת אגרות משה ח"ד סימן ע). במקרה שלפנינו, ברור שצרכים מיניים של הבעל שאינם באים על סיפוקם עלולים לערער את השלום בין איש לאשתו, ובמצב כזה ניתן לומר שהוצאת הזרע נעשית 'לצורך' השכנת שלום בין בני הזוג. אך כאמור לעיל, קביעה כזאת מותנית בבחינה מעמיקה של בני הזוג, מתוך שותפות אמיתית ודאגה הדדית, של צרכיהם ורצונותיהם ושל ההשלכות של המצב על זוגיותם.

ו.   כאן נכנס לתמונה שיקול נוסף. ההלכה מתייחסת באופן שונה לאופני ביצוע שונים של הול"ז, כגון: אוננות; גירוי באמצעות 'גרמא', כגון גירוי האבר באמצעים מיכניים או גירוי היצר באמצעות הרהורים (תמונות וכדומה); או הוצאת זרע במהלך מגע מיני אך מחוץ לנרתיק האישה, כגון מגע מיני חלקי ללא חדירה ('תשמיש דרך האברים'), 'דש מבפנים וזורה מבחוץ', ביאה שלא כדרכה ויחסי מין מלאים עם אמצעי מניעה מסוימים. אוננות, הנקראת בגמרא נדה יג ע"ב 'נאוף ביד', עומדת בתחתית סדרי העדיפויות ההלכתיים, ופוסקים רבים ממליצים להימנע ממנה, ומעדיפים הוצאת זרע 'לצורך' באמצעות 'גרמא'. אך טוב עוד יותר מ'גרמא' הוא גירוי באמצעות ממגע פיזי ואוהב בין בעל לאשתו ('תשמיש דרך האברים'), כי אז הוצאת הזרע נעשית במסגרת קיום מצוות הבעל לשמח את אשתו: 'דאין הבעילה בלבד היא מצוה אלא כל מיני קריבות שאדם משמח בהם את אשתו' (שו"ת מהר"ם מלובלין סימן נג). לפיכך מספר רבנים בני זמננו ממליצים לבני זוג שאינם מסוגלים, או אינם מוכנים עדיין, לקיים יחסי אישות מלאים לשמח זה את זו באמצעות 'תשמיש דרך האברים' (ר"י רונס, 'מגע פיזי בין בני זוג נשואים', אסיא צו-צז, תשע"ה, עמ' 140-134; ר"ח רוס, 'ביאה דרך האברים בבני זוג, באתר של מרכז יהל; ר"ר אוסטרוף, 'הוצאת זרע לבטלה בהקשר זוגי', באתר של מרכז יהל; הרבנים סתיו, אבוא ביתך, עמ' 443-436).

ז.   סיכום

אם הדרך הטובה ביותר לבני הזוג לנווט בין צרכיהם המיניים השונים של הבעל והאישה היא באמצעות הוז"ל, מותר לבעל לעשות כן. הבסיס העיקרי להיתר הוא הרצון לשמור על הזוגיות הבריאה בין הבעל והאישה, ואם סיפוק צרכיו המיניים של הבעל באמצעות הוז"ל נחוץ לשם כך, הרי שהוצאת הזרע תיחשב 'לצורך'. גורם מקל נוסף הוא חוסר-הפריון של האישה. אך יש לבחון היטב, ומומלץ להיעזר בייעוץ מקצועי, אם אכן זה הפתרון המתבקש עבור בני הזוג, ושאין דרך נורמטיבית יותר לאזן בין צרכי הבעל וצרכי האישה. גם אם יתברר שנחוץ לבצע הוז"ל, יש לבחון היטב אם מתאים לבני הזוג לעשות זאת ביחד באמצעות קירבה פיזית ('תשמיש דרך האברים'). רק אם זה לא יתאפשר, אפשר לבעל לבצע את הוצאת הזרע לבדו, ויכוון לכך שאת מעשיו הוא מקדיש לטובת שמירה על מערכת זוגית בריאה ושמחה. יהי רצון שיזכו בני הזוג לשנים רבות ביחד, בשמחה ובקדושה.

הרב ד"ר אברהם וולפיש

רבני בית הלל