לחודש תשרי, שאנו נמצאים כעת בעיצומו, יש חודש מקביל בלוח השנה – חודש ניסן. מה הקשר ביניהם? איך עובדת ההקבלה ומה ניתן ללמוד ממנה על השמחה השנה בשמחת תורה?
כל עצמאי יודע שדו"ח ההכנסות וההוצאות של חודש אחד אינו מעיד על מצב העסק, אלא העסק נידון רק על פי הדו"ח השנתי שכולל בתוכו את כל ההכנסות וההוצאות של השנה כולה. כך גם אנו – כשאנו מבקשים לברר כיצד אנו יכולים לשמוח בחגים, כשהמציאות כל כך מעורבבת ומורכבת – צריכים להרים את המבט לשנה כולה, ולחפש בה את התשובות. במיוחד לחודש תשרי, שאנו נמצאים כעת בעיצומו, יש חודש מקביל בלוח השנה – חודש ניסן, ומתוך השוואה מדוקדקת של ההקבלה של החודשים הללו, ננסה לפענח גם כיצד נוכל להגיע אפילו לשמחת תורה.
הכל בראש
לפי המשנה הראשונה במסכת ראש השנה – גם בניסן וגם בתשרי חל ראש השנה, אלא שלכל אחד מהם מהות שונה. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים – הוא הראשון לחודשי השנה לפי ספירת התורה, ועיקרו נקבע במצוות קידוש החודש, השיתוף של ישראל במעשה הבריאה – כשאנו מקדשים את החודש ועל ידי כך מחילים את קדושת הזמן בעולם. לעומתו – באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות וכו'. ראש חודש ניסן הוא יום שבו קביעת התחלת השנה היא בידיהם של ישראל, ואילו בראש חודש תשרי, היום הרת עולם, יום בריאת האדם, הקב"ה בכבודו ובעצמו התחיל את מהות הזמן בעולם, בלי נגיעה של עם ישראל בזמן הזה. זהו גם החג היחיד שאנו חוגגים בו בימינו יומיים מספק מתי התקדש החודש, אפילו בארץ ישראל, וממילא מוכיחים עד כמה איננו שולטים כאן בכלום, גם לא בזמן.
יום הכיפורים והכניסה לארץ
גם לי' בחודש יש משמעות בכל אחד מחודשי ניסן ותשרי: יום הכיפורים בתשרי, יום סליחה ומחילה לכל ישראל, יום שהקב"ה נותן לישראל במתנה מאיתו. בניסן – זהו היום בו נצטוו ישראל "משכו וקחו לכם שה לבית אבות שה לבית," כלומר, היום בו ישראל, עם של עבדים בבית העבדים הגדול ביותר, עושים את מעשה החירות הראשוני שלהם – כשהם לוקחים את אלילם של מצרים לעיניהם – לקראת שחיטתו. בנוסף, זהו היום בו עברו ישראל את הירדן ונכנסו לארץ, ועברו מההנהגה הניסית של המדבר, להנהגת ארץ ישראל, שדורשת את עשייתנו בעולם.
מי זוכר את בדיקת החמץ?
הימים שבין יום הכיפורים לסוכות הנם ימים מרובים בהכנות לקיום מצוות, ולכן אינם עולים לנו למניין עוונות. אנו מקבלים בהם עוד ארבעה ימי חסד מאת ה', על ההתעסקות שלנו בהכנה למצוותיו. הימים הסמוכים לחג הפסח בניסן – הם כמובן ימים מלאי הכנות גם כן, כאשר השיא שלהן מגיע בליל בדיקת חמץ, ליל י"ד בניסן – מצווה שחידשו חכמים, כדי לוודא שנגיע מוכנים ללא כל ספק לאיסור החמץ החמור שחל מאמצעו של היום שלמחרתו, אך העשייה של ניסן היא כולה בידינו אנו – אנו חידשנו את מצוות בדיקת חמץ, וגם אנו (במיוחד הנשים) מחליטים להדר ולהתכונן לחג הפסח ימים רבים לפניו.
המחצית המתהפכת
ט"ו בניסן הוא יום יציאת ישראל ממצרים, יום בריאת העם, בו אומנם נצטווינו לעשות מעשים מסוימים, אך בסוף הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותנו ממצרים והוציאנו משם בניסי ניסים. ט"ו בתשרי הוא כמובן חג הסוכות שאנו חוגגים כעת, חג שכל כולו מושתת על העשייה שלנו: הישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים, ההלל והשמחה.
מה עושה הערבה?
כ"א בניסן, יום שביעי של פסח, הוא יום קריעת ים סוף, "נטה ידך על הים", נס גדול שקרה לנו כמובן בחסד עליון מאת ה'. ואילו כ"א בתשרי הוא יום הושענא רבה, יום חיבוט ערבות, שיש בו מעין נטיית המטה על הים, אך ההשפעה על המים שתבוא בעקבותיו תהיה בתפילתנו מלמטה למעלה, ולא בנס שיושפע עלינו מלמעלה למטה. החסד והשפע שיבוא בעקבותיו – יבוא אלינו אף הוא דרך הגשם, בטבעו של עולם.
נגילה ונשמחה בך – בתורתך
חג העצרת, שחותם את היציאה ממצרים, מגיע אחרי חמישים יום, עם מתן התורה בחג השבועות – כבר לא בחודש ניסן, אך עדיין במתנת א־ל מלמעלה למטה. המדרש מבאר לנו שגם לתשרי היה אמור להיות עצרת אחרי חמישים יום, ביום ה' בכסלו, אך הקב"ה ריחם על ישראל שלא יצטרכו לעלות לרגל בחורף, ולכן הצמיד להם אותו לחג הסוכות, וכך קיבלנו את שמיני עצרת. ישראל בתמורה – בחרו ברבות השנים לשמוח בו בשמחת התורה – שמחה שאנו מקיימים כנגד מתן התורה מלמעלה, בשמחתנו בתורה כאן בארץ, בשמחה שאינה תלויה ביכולת ובכמות לימוד התורה, אלא בשיתוף של כולם בתורה.
לקראת סיכום
מהמהלך כולו ניתן לראות שהחודשים האלו מקבילים במהופך – במחציתו הראשונה של כל אחד מהחודשים מתקיימת תנועה אחת של ישראל כלפי הקב"ה והקב"ה כלפי ישראל, ועם החג שמגיע באמצעו מתהפך הכיוון, ובמחצית השנייה במקום בו ישראל היו הפעילים – עתה הקב"ה הוא הפעיל, כפי שקורה בניסן, ואילו במקום בו הקב"ה השפיע את חסדיו על ישראל – במחצית הראשונה של חודש תשרי, החל מראשית חג הסוכות ועד לאחר שמיני עצרת – ישראל משיבים לו אהבה על אהבתו ופעילים בעולמו ביתר שאת.
כיצד נשמח השנה?
בימים אלו של חג הסוכות, לאחר הסתר הפנים הנורא שחווינו בשמיני עצרת שעבר, כולנו מתבוננים ושואלים כיצד נוכל השנה לחגוג את שמיני עצרת של השנה. כמדומתני, שניתן להציע את אחת התשובות במהלך שהצבעתי עליו כאן: בהבנה שהדברים תלויים בנו. אינני יודעת מדוע נגזר עלינו אותו הסתר פנים, וכנראה שאף אחד מאיתנו איננו יודע באמת. אנו יכולים רק להתבונן בחיינו, ולנסות לנחש. אולם, כשאנו מבינים שיש שלבים בשנה שבהם עלינו לפעול יותר, ויש שלבים אחרים בהם אנו מפנים מקום לקבל את פעולתו של הקב"ה עלינו – אנו יכולים להחליט כיצד להתייחס לחיים שלנו, וליכולת שלנו לשמוח בהם. כמו העצמאי שפתחתי בו, גם אנו צריכים להתבונן בשנה כולה, במעשינו, ובשפע של החסד שהשפיע עלינו הקב"ה לכל אורכה. ככל שנשכיל להביט בחסדיו של הקב"ה עמנו תמיד, וביתר שאת מראשית השנה הזו – נרצה יותר ויותר להתאמץ בקיום מצוותיו, מצוות חג הסוכות היקרות, שמחזקות אותנו בשמחה של עבודת ה', שמחה שתביא אותנו הן לתפילות על הגשם, על הזכות לחיות בארץ ישראל, זכות שכל הדורות שקדמו לנו יכלו רק לחלום עליה, והן לשמוח עם הקב"ה בשמחת התורה, שנתפלל כולנו שתצליח השנה להיות שלמה הרבה יותר, עד כדי השלמה ומילוי החסר לנו עוד מהשנה שעברה. עלינו לזכור שעדיין, ישנם גם צדדי דין בימים אלו, תפילת היזכור והתפילות על הגשם הן תפילות גדולות וחשובות, וראוי לנו לנצלן כדי לתת גם משקל לצד הדין שבחיינו, אך נראה לי שעדיין המפתח לצלוח אותן נעוץ בהבנה שעלינו לפקוח עין למידת הרחמים והחסד בה ה' מנהיג אותנו, וככל שנגביר אותה – נצליח גם לשמוח שמחה אמיתית ושלמה, לא כזו שבאה ממקום חיצוני, אלא מאהבת ה' אמיתית ומשמחה במצוותיו.