מפגש מס' 6 של משואות – בית המדרש המשותף של בית הלל ודרור ישראל.
פתיחה: זויות שונות על השאלה מה זה להיות יהודי
- ויקרא יט' פסוק ב'
"דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי,
אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת.
דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.
בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ.
אָמַר לוֹ: "מָה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ" – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמַד.
סבב: מה זה אומר בשבילי להיות יהודי? דרך הפריט שהבאתם – ספרו מה הבאתם ולמה זה להיות יהודי מבחינתכם?
- יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, "קול דודי דופק", בתוך: איש האמונה, הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"ב – 1992, עמ' 86, 92.
כשאנו מתעמקים בהווייתנו ההיסטורית, אנו מגיעים להכרה חשובה בהשקפת עולמנו.
התורה מספרת לנו כי הקדוש ברוך הוא כרת עם ישראל שתי בריתות:
ברית אחת כרת במצרים – "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים".
הברית השנייה – בהר סיני: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית… וַיֹּאמֶר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה".
מהי מהותן של שתי בריתות אלה?…
כשם שהבדילה היהדות במציאות האישית-האינדבידואלית בין גורל לייעוד, כך הבחינה בקיומנו הלאומי-ההיסטורי בין שתי אידיאות אלו. היחיד קשור לאומתו בעבותות הגורל וגם בחבלי הייעוד.
לאור הנחה זו יש לומר כי ברית מצרים הייתה ברית גורל, וברית סיני – ברית ייעוד.
ברית גורל – מהי? הגורל מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד, קיום מאונס. כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד. היחיד כפוף ומשועבד בכל כורחו למציאות הלאומית-הגורלית ואי אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוצה לה.
– – – – – –
ברית ייעוד – מהי? הייעוד מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד, קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החופשי
ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הווייתה ההיסטורית.
במקום קיום כחוויית עובדה בלתי נתונה לשינוי שהאומה נדחקת לתוכו, מופיע הקיום כחוויית פעולה בעלת מימדים תכליתיים, רצופי תנועה, עלייה, שאיפה ומימוש. האומה מעורה בתוך הייעוד בשל כיסופיה
לקיום משוכלל מלא עניין וכיוון… חיי ייעוד הם חיים מכוונים, פרי דריכות הכרתית ובחירה חופשית…
- האם המושגים האלו רלוונטיים היום?
- האם ברית ייעוד היום רלוונטית?
- האם אפשר להיות חלק מברית הייעוד מבלי להיות חלק מברית הגורל ולהפך?
לימוד בחברותות: ברית גורל וברית ייעוד
רמב"ם הלכות גרים:
כיצד מקבלין גרי הצדק? כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עלה, אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, ומסוחפין, ומטורפין, וייסורין באין עליהן?" אמר: "אני יודע ואיני כדאי" – מקבלין אותו מיד.
- האם זו קבלה לברית הייעוד או לברית הגורל?
תפקידו של העם היהודי כלפי האנושות- מתוך: כנס שביד, פרופ' מאיר בוזגלו, 17/2/2022
תתחילו לחשוב על אנושות מתוך הלאומיות. קחו את הלאומיות כבסיס לחזון היהודי השורשי של "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" של הבשורה היהודית לעולם כולו. יגידו לנו "רגע, אנחנו בקושי מסתדרים על החזון הלאומי, מה את מסבך אותנו עם חזון אוניברסלי" לפעמים חזון יותר חזק יותר קל להגשים אותו מחזון נקודתי…..
זה החיבור בין ישראל לבין העולם כולו: כל עוד יהיה מושפל אחד בעולם, כל עוד יהיה אדם שמתייחסים אליו לא יפה, אדם שצלם אנוש שלו מעורער, גם העם היהודי לא יגיע למנוחה ולנחלה….
כל עוד שצלם אלוהים יהיה על כל אדם בעולם הזה, כל עוד מישהו סובל בעולם הזה העולם היהודי לא הגשים את יעודו, זה החלום היהודי הגדול.
א.ד.גורדון, מתוך עם אדם
כללו של דבר: באין עם-אדם אין אדם-אדם, אין יחיד-אדם; ומי כמונו, בני ישראל, צריך לעמוד על זה? אנחנו הודענו ראשונה כי האדם נברא בצלם אלהים, אנחנו צריכים ללכת הלאה ולאמור: העם צריך להיברא בצלם אלהים. ולא מפני שאנחנו טובים מאחרים, כי אם מפני שאנחנו נשאנו וסבלנו את כל מה שתובע את זה על כתפינו. במחיר ייסורינו, שאין דוגמתם בעולם, קנינו את הזכות להיות הראשונים ביצירה הזאת, ובכוח ייסורינו נמצא את הכוח ליצירה הזאת. מכל מיני אשפה עושים גז מאיר, – ואנחנו מכל מיני פורענויות וייסורי גיהינום עשינו אור גנוז, ואותו נביא לידי גילוי ביצירת עם-אדם, עם בצלם אלהים.
"דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
הרמב"ן: קדושים תהיו – הוו פרושין מן העריות ומן העבירה , שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה; לשון רבנו שלמה. אבל ב'תורת כהנים' (קדושים פרשתא א , א) ראיתי סתם: פרושים תהיו. וכן שנו שם (תו"כ שמיני פרשתא י פרק יב , ד): "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'" (וי' יא , מד) – כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים , כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות , כדברי הרב (רש"י) , אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד , שבעליה נקראים 'פרושים'. והענין , כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים , ותתיר הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין , אם כן ימצא בעל התאוות מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות , ולהיותו בסובאי יין וזוללי בשר למו (ע"פ מש' כג , כ) , וידבר כרצונו בכל הנבָלות , שלא הוזכר איסור זה בתורה; והנה יהיה נבל ברשות התורה…
יוסף חיים ברנר, כרך ו' עמ' 95 רגשים והרהורים, תרס"ח:
.. "אוי להם לחיי אומה, שאין בהם מעשי בראשית בכל יום נולד .."
- האם רשי והרמב"ן מכוונים למעשים או לערכים?
- מה ברנר מוסיף? מהם מעשי הבראשית בכל יום?
- מה זה אומר לבטא בפועל את ברית הייעוד?
- מה אנחנו רוצים/ צריכים להגשים ביחס לזה היום?
אבא קובנר:
- מהו כוח הרציפות עליו מדבר קובנר? מה החיבור בין המוסר והרציפות?
- לסיכום חלק זה: איך השוני והמגוון ביננו יכולים לבנות יחד עתיד משותף?
- איך אנחנו רותמים את המגוון שלנו למטרה אחת?
להיות חלק מהעם היהודי
" תאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי:"
רות רבה (לרנר) פרשה ד ד"ה למי הנערה הזאת
למי הנערה הזאת? לא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות את כליהן, וזאת משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר.
המושג זרע ישראל:
ובנכרית שהיא כבר נשואה לישראל. מעשיה מוכיחים שהיא באה להתגייר לשם שמים ולפיכך מצוה לקרבה. וכל שכן הוא שמצוה לקרב בת ישראל שנולדה מנכרי ונשאת לישראל. דאע"ג שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצוה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל ידח ממנו נדח. מטעמים אלה מותר ומצוה לקבל את שתי הנכריות האם ובתה. להציל את ילדי זרע ישראל מאבדון ואת איש ישראל מחטא ועון תמידי של כי חלל יהודה קדש ובעל בת אל נכר יכרת ה' אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות (מלאכי ב' יא – יב). כדברים אלה כתבתי בסה"ק "משפטי עזיאל" (ח"א יו"ד סימן י"ד סעיף א').
- למה שנרצה להכניס מישהו אלינו לעם? מה זה אומר להכניס מישהו?
- מה "הגיור" שצריך לעבור כדי להיות מבחינתנו יהודי?
- האם ומה הוא "המינימום" שאנחנו מסכימים עליו על מה זה להיות יהודי?
סיכום: קריאה כולם יחד
השאלה העמוקה ביותר שמישהו מאיתנו יכול לשאול היא: "מי אני?". כדי לענות על שאלה זו, לא מספיק לשאול: "איפה אני גר? או "במה אני עוסק?". אנו חייבים להעמיק יותר. הרגע הגורלי ביותר בחיי הגיע כאשר שאלתי את עצמי את השאלה הזו, וידעתי שהתשובה חייבת להיות: "אני יהודי".
אסביר למה:
אני יהודי לא מפני שאני מאמין שהיהדות מכילה את כל מה שיש בסיפור האנושי. אני מעריץ מסורות אחרות ומוקיר את תרומותיהם לעולם. אני גם לא יהודי בגלל אנטישמיות או אנטי-ציונות. מה שקרה לי, אינו מגדיר מי אני: אנו עם של אמונה, לא של גורל! אני יהודי – לא מפני שאני חושב שיהודים טובים יותר מאחרים, אינטליגנטיים יותר, יצירתיים יותר, נדיבים יותר או מצליחים יותר מאחרים. לא היהודים הם ששונים; היהדות היא השונה. העניין הוא לא מה שאנחנו, אלא מה שאנחנו נקראים להיות.
אני יהודי, כי בהיותי בן לעמי שמעתי את הקריאה להוסיף את הפרק שלי לסיפורו הלא גמור. אני צועד במסע של העם שלי, אני חוליה מקשרת בין דורותיו. חלומותיהם ותקוותיהם של אבותי חיים בתוכי, ואני השומר המופקד עליהם לעכשיו ולעתיד.
אני יהודי, כי אבותינו היו הראשונים שראו את העולם מונע על ידי מטרה מוסרית, ושהמציאות היא לא מלחמה בלתי פוסקת של יסודות שצריך לסגוד להם כאלים, ושהיסטוריה איננה קרב בו החזק הוא הצודק; ושכל השאר צריכים לרצות אותו. המסורת היהודית עיצבה את המוסר המערבי, היא הייתה הראשונה שאמרה שחיי אדם הם דבר קדוש, ושאסור להקריב את היחיד למען ההמון, ושכולם שווים בפני האלוקים – עשירים ועניים, גדולים וקטנים.
אני יהודי כי אני היורש המוסרי של אלה שעמדו למרגלות הר סיני והתחייבו לחיות לעד לאורם של עשרת הדברות. אני צאצא של אינספור דורות, אשר על אף שנבחנו ונחקרו בניסיונות מרים, נשארו נאמנים לאותה ברית אותה הם יכלו להפר בקלות.
אני יהודי בגלל השבת, המוסד הדתי הגדול ביותר שישנו, זמן שאיננו משנים בו שום דבר בטבע או אצל אנשים אחרים, זמן שאנו מתחברים בו יחדיו בחופש ובשוויון כדי לטעום מדי שבוע את טעמם המשמח של ימות המשיח.
אני יהודי, כי העם שלי לא וויתר אף פעם על החובה לעזור לעניים, להצלת יהודים מארצות אחרות, או להילחם למען הצדק עבור המדוכאים אף שלעתים הוא סבל מהעוני ומהמצוקות הקשות ביותר. הוא עשה זאת לא מתוך "טפיחה על השכם" אלא כי זו מצווה, וכי כך יהודי צריך לעשות, לא פחות.
אני יהודי כי אני מוקיר את התורה, ויודע שאלוקים נמצא לא רק בכוחות הטבע אלא גם ברעיונות מוסריים, במלים, בכתובים, בהדרכות ובמצוות.
אני יהודי כי גם כשלא היה ליהודים שום דבר, הם לא חדלו להעניק לילדיהם חינוך כמשימה קדושה, המעניקה לאדם כבוד ועומק.
אני יהודי בשל אמונתו היוקדת של עמנו בחופש, האמונה שכל אחד מאיתנו הוא סוכן מוסרי, ובזה טמון כבודנו הייחודי כבני אדם;
אני יהודי מכיוון שהיהדות מעולם לא הסתפקה בשאיפות נעלות; אלא הקפידה לתרגם את הערכים שלה למעשים – למצוות ולהלכה, ובכך הורידה את השמים אל הארץ.
אני גאה, בפשטות, להיות יהודי.
אני גאה להיות חלק מעם, שלמרות היותו מצולק וטראומטי, מעולם לא איבד את האמונה ולא את ההומור; עם שתמיד ידע לצחוק על הצרות הנוכחיות ועדיין להאמין שתבוא גאולה; עם שראה את ההיסטוריה האנושית כמסע, ולא הפסיק לרגע ללכת ולחפש.
אני גאה להיות חלק מהעידן בו עמי, שנפגע מהפשע הנורא ביותר שבוצע כנגד עם, קם מאפר והחייה ארץ שוממה, והחזיר לעצמו את עצמאותו להציל יהודים נרדפים ברחבי העולם, לבנות מחדש את ירושלים, והפגין אומץ בשדה הקרב, כמו גם במערכה על השלום.
אני גאה באבותי שסירבו להסתפק בנחמות בוסר; ובתשובה לשאלה "האם המשיח כבר הגיע?" הם ענו תמיד – "עוד לא".
אני גאה להיות שייך לעם ישראל, ששמו: מי ששורה – מתמודד – עם אלוהים ועם אנשים ויכול להם. על אף שאהבנו את האנושות, תמיד גם נאבקנו בה, וקראנו תגר על אליליה של כל תקופה ותקופה. ואף על פי שאהבנו את אלוהינו באהבה שלמה ונצחית, תמיד גם נאבקנו עמו, והוא עמנו.
אני מעריץ תרבויות ומסורות אחרות, ומאמין שכל אחת מהן תורמת לעולם משהו ייחודי. אבל זה שלנו. זה העם שלי, המורשת שלי, האמונה שלי. בייחודיות שלנו טמונה האוניברסליות שלנו. אם נהיה מי שרק אנחנו יכולים להיות, נעניק לאנושות מה שרק אנחנו יכולים לתת לה.
זהו, אם כן, הסיפור שלנו, המתנה שלנו לדור הבא. קיבלתי את זה מההורי, והם מהוריהם, וכך הלאה, על פני מרחבים גדולים של מרחב וזמן. שום דבר אחר לא דומה לזה, זה סיפור שהצית את דמיונה של האנושות, ושממשיך להציב לה אתגר.
אני רוצה לומר ליהודים ברחבי העולם: קחו את זה, הוקירו את זה, הכירו את זה, למדו להבין ולאהוב את היהדות שלכם. שאו אותה והיא תִּשָּׂא אותכם. ואתם, בתורכם, העבירו אותה הלאה, לדורות הבאים. כי אתם בניו ובנותיו של עם נצחי, ואתם אות אחת במגילה הגדולה; תנו לנצח הזה להימשך בכם.
הרב יהונתן זקס
