וירא – התמהמהות בקבלת החלטות – (הרב מאיר נהוראי)

(הרב מאיר נהוראי)

השבת בעל הקורא יידרש לנגן את אחד הטעמים הנדירים במקרא – "השלשלת". ניגונו ארוך ומעניק תחושה של התלבטות וספקנות. בעת שלוט נמלט מסדום נאמר:  " וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת  ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". ברגע שסדום נחרבת לבו של לוט חצוי. הוא לא השלים עם אובדן ממונו ולרגע מסכן הוא את חייו. הברירה היא טראגית ממונו במחיר חייו או חייו במחיר ממונו. הדילמה הזו מקופלת במילה "ויתמהמה" בליווי מנגינת השלשלת.  לוט מנסה להשתהות ולהרוויח זמן באמצעות דריכה במקום. אין ללוט סדר יום ערכי, את כל מרצו וחייו הוא השקיע באגירת רכוש. ברגע שהפך לבעל נכסים נפרד מאברהם והלך לסדום כי שם נוח יותר. אולם כאשר נדרש לוט לבחור בחיים ולברוח מסדום הוא מתמהמה ולא מכריע ורק בזכות המלאכים ניצל. גם בהמשך בעת שנשאר עם בנותיו במערה, העדיף לוט שלא להגיע להכרעה על המשך חייו.  הספקנות ואי היכולת להכריע עברה ככל הנראה בירושה מאביו הרן. שנים רבות קודם לכן בעת שאברהם אחיו הושלך לכבשן עמד הרן בצד והסתפק:

"אמר: מה נפשך, אם נצח אברהם – אומר: 'של אברהם אני', ואם נצח נמרוד – אומר: 'של נמרוד אני'. כיוון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרו לו: של מי אתה? אמר להם: 'של אברהם אני'. נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו, ויצא מת על פני תרח אביו …  "  (בראשית רבא לח,יג)

הרן ובנו לוט לא הציבו לעצמם מטרות ערכיות ובכל הכרעה העדיפו את מה שנוח ומשתלם יותר. הרן שילם על כך בחייו, וללוט עמדה זכותו של אברהם וניצל מחורבנה של סדום.  בנותיו האמיצות של לוט בשונה מאביהן ידעו להכריע ובחרו בחיים וזכו לבנים עמון ומואב. לימים תיוולד מבית מואב רות שלא רק שתדע להכריע אלא כל הכרעותיה תהיינה ערכיות.  רות מוכנה לעזוב את עמה, ביתה ורכושה וחלילה לא לתת לנעמי לחיות לבדה – "אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקיִךְ אֱלֹקי". רות הולכת בדרכו של אברהם עוזבת את בית אביה ואת מולדתה על מנת להגשים את הייעוד הערכי והמוסרי שהציבה לעצמה שלא לעזוב את נעמי. חשוב להכריע וחשוב יותר להכריע על פי הצו ההלכתי והמוסרי.