(הרב מאיר נהוראי)
כאשר חוה יולדת את בנה הבכור היא מייחסת את הבאתו לעולם לעצמה כפי המשתמע מקריאת שמו: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה" (בראשית ד,א) . ומפרש הרד"ק:
"המצאתי בעולם איש שלא היתה בריאתו כאחד ממנו… וסמכה המעשה לעצמה לפי שהיא עיקר המצאת הולד ובבטנה נוצר וגדל עד שיצא".
כאשר בן אנוש המשול כחרס הנשבר נוטל בעלות על חייו של אדם אפילו, שמדובר בבנו זו סכנה עצומה לאנושות ועלול הדבר לגרור למעשים בלתי מוסרים. בעת שנולד בנה השני לא ייחסה לו חווה חשיבות מיוחדת ומבחינתה להבל דמה.(מלבי"ם) ההעדפה של קין על פני הבל גרמה לקין להתנשא ולהבל להיות כנוע וחסר ביטחון. כך בבית אחד גדלים שני אחים, הבכור – בודד, בעל גאווה על היותו הבן המועדף. השני – חסר ביטחון, מרגיש מקופח לפחות מצד אמו. הנערים גדלו והחליטו להקריב קרבן. הקב"ה העדיף את מנחתו של הבל והרבה בזכות אישיותו וכפי שמדויק מלשון הכתובים: "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ". מנגד, מנחתו של קין לא התקבלה. מסכנותיה של הגאווה, שהיא מביאה לידי קנאה. כמו כן, בבית הייתה מוסכמה, שחייו של הבל אינם שווים וזה הכשיר את הקרקע למעשה הרצח הראשון בתולדות האנושות. לאחר שקין קבל את עונשו ונדרש לעזוב את ביתו זוכים אדם וחווה לבן שלישי: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹוקים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן". חווה למדה בדרך הקשה, שמפתח החיים נמצא רק בידיו של הקב"ה וההורים הם שותפים. לכן, זכה בנה השלישי שממנו הושתת העולם. (במדבר רבא יד,יב). וכך כותב הרש"ר הירש (ד,כה) :
"בהיוולד בנה הראשון חשבה חוה על עצמה תחילה ועל חלקה בהולדת הבן; אך בינתיים עברו עליה ניסיונות עמוקים. שוב אין היא אומרת "קניתי", אלא שת לי אלוקים…"
שת הוא אבי האנושות – החברה בעולם נבנתה רק לאחר שנטמעה התפיסה, שהחיים הם פיקדון ומתנת אל. אין לאדם בעלות כל שהיא על חיי ילדיו ובכלל זה גם על עובדיו ומשרתיו. תפיסת עולם זו היא חיונית והכרחית לשמירת החיים שלנו ושל החברה כולה. זאת ועוד, ספור קין והבל מלמד גם על הסכנה שעלולה להתפתח כתוצאה מהעדפת בן על אחיו.