דבר תורה ויגש מאיר נהוראי

ויגש – שברון לב – (הרב מאיר נהוראי)

בראשית

שיתוף המאמר -

(הרב מאיר נהוראי)

מאז היעלמותו של יוסף, יעקב ממאן להתנחם וחי בדכדוך ובעצבות מתמדת. הצער הגדול גרם לכך שזקנה קפצה עליו. נקודה זו מובלטת במפגש שמתרחש בין יעקב לפרעה.  כאשר יעקב מגיע מצרימה הוא נפגש עם פרעה ששואל אותו שאלה קצרה: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ".  יעקב עונה תשובה ארוכה ומפורטת לשאלתו הקצרה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".  פרעה ביקש בנימוס לדעת מה גילו של יעקב, וספק אם ציפה לתשובה כה מפורטת. הרמב"ן מסביר, שיעקב האריך בתשובתו משום שהוא הבין שהשאלה  נבעה ממראהו הזקן שהיה חריג במצרים. יעקב הסביר שהסיבה למראהו לא מפאת גילו אלא משום, שזקנה קפצה עליו בעטיין של צרות. התיאור הקשה שנותן יעקב לכמות שנות חייו ואיכותן הרעה בפני פרעה גרר ביקורת מצד חז"ל: " אמר ר' שמעון בן יוחאי לפי שקרא תיגר בשלושים ושלש תבות (=מילים) לפיכך נמנע מחייו שלשים ושלש שנה". לדעתם, זו הייתה התבטאות אומללה מצדו של יעקב, שעליה שילם מחייו שלושים ושלוש שנים. אולם ניתן לפרש את דבריו של יעקב גם באופן אחר.  בשעה שהגיעה הידיעה, שיוסף כלל לא מת יעקב עובר טלטלה נפשית. תחילה יעקב אינו מאמין: "וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם", ובהמשך: " וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". זה השלב שיעקב מקבל כוחות והולך לפגוש את יוסף.  המפגש עם יוסף הופך את יעקב לאדם חי אבל גם מאפשר לו נקודת סיום לחייו: "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי". יעקב חש שמותו קרב דווקא בגלל המפגש עם יוסף.  הפירוש האופטימי של קביעה זו, שיעקב זכה לאושר גדול בראותו את יוסף וכעת, שהגיע אל פסגת האושר, טוב יהיה לו לסיים את חייו. (רש"ר הירש)  אולם ניתן לפרש, שהאבל של יעקב אודות יוסף היה כה כבד עד, שאפילו המפגש עמו אינו יכול כבר לחזק ולנחם אותו. אמנם הוא זוכה לראות את יוסף אבל ביטולה למפרע של סיבת האבל אינה יכולה להשיב את המצב לקדמותו. ואכן, מיד לאחר פגישה אחת בלבד עם יוסף, יעקב מרשה לעצמו לסכם את חייו בפני פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי". גם הבשורה שלא תיתכן טובה ממנה, "עוד יוסף חי", לא יכולה למחוק את שברון הלב, את הצער שאין שלם ועמוק ומכמיר ממנו. מהרגע שיוסף נעלם, יעקב סבור שנטרף על פי מראה כתונת הפסים הטבולה בדם. יעקב הוא אב שכול על בנו יוסף, שהיה בן הזקונים והאהוב עליו מכל בניו. חייו של יוסף היו ארוגים עם חייו של יעקב וחסרונו היה כה קשה עבור יעקב. גם לאחר הפגישה עמו  הוא אינו יכול להשתחרר לגמרי מהצער, שליווה אותו במשך שנים רבות. יעקב חי בשברון לב גדול, ועל אף שנהג בגבורה בכמה ניסיונות רבים בחייו , צער השכול פגע בו בעוצמה רבה. לצערנו יש בתוכנו רבים שחיים את השכול ומצויים בשברון לב.  אלו רגעים שאנשים עלולים להרגיש כאילו המצב לעולם לא ישתנה. שברון לב יכול למוטט אפילו את האישיות החסונה והחזקה ביותר. שברון לב יכול להותיר אותנו מדוכדכים, כועסים, מובסים ועם תחושת חסר גדולה. תשובתו המפורטת של יעקב לפרעה משקפת באופן מדויק את הרגשתו הרעה גם לאחר שפגש את יוסף. יעקב מלמד אותנו, שפעמים ששברון לב אינו יכול להעלם גם בשעה שהמצב משתנה ומגיעים רגעים יפים ושמחים.  


ב
שלום" – לשאול מה נשמע? . אמת פסיכולוגית ידועה לכל, שבלב כל אדם קיימת צפייה, שברגעיו הקשים ימצא שותפים לצרותיו ובעיותיו. חשוב להקדים ולומר שלום, אולם כאשר מזהים אנו, שאדם מצוי במשבר ובתחושה של עצב יש לאמץ את סגנונו של יוסף: " מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם". יוסף שואל אותם מה שלומכם היום  זה סימן מובהק לשאלה כנה ולא סתם שאלה על הדרך כדי לצאת ידי חובה. התעניינות קטנה וכנה של יוסף הביאה אותו להיות משנה למלך ולהציל את העולם כולו מחרפת רעב. אכן כמה חשוב להתעניין בטובת הזולת בשבילי הדרך או במקום העבודה. שאלה קצרה וכנה בכוחה להפתיע את השואל ולקבל תשובה ארוכה מעומק הלב מהנשאל.

לקריאה נוספת -

סיפור אישי על אתגרי פוריות לפרשת ויצא

15.01.2021

פרידה מספר בראשית

15.01.2021

מקץ – אכזריות היא הנורא מכל

26.12.2019

חזרה לכל המאמרים בנושא בראשית

שיתוף המאמר -

דילוג לתוכן