פרשתנו פותחת בהכנות שעורך יעקב לקראת המפגש עם עשיו אחיו. במשך עשרים שנה, ששהה יעקב בבית לבן לא עלה שמו של עשיו ולא הובעו חששות מפני מפגש עתידי. יעקב השקיע את זמנו בבניית משפחתו ובעבודה קשה ומתישה. כאשר יעקב עומד להגיע לארץ צפות המחשבות ומתגברים ההרהורים והפחדים. ביציאתו מבית אביו מבטיח לו הקב"ה שמירה: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת …" ואעפ"י כן יעקב נודר ואינו מסתפק בהבטחה האלוקית : "'וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר …וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי …". אמנם יעקב סומך על הבטחתו של הקב"ה שישיב אותו בשלום למולדתו, אבל יעקב רוצה יותר מכך שהקב"ה ישיב אותו בשלום לבית הוריו. יעקב מודע שעזב את הבית בנסיבות קשות מחשש שמא עשיו יפגע בו וכעת רגע לפני השיבה לארץ מתגברות החרדות. יעקב שולח מלאכים לעשיו לבדוק את המצב בשטח וכך מדווחים המלאכים בחזרתם: " …בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". הדיווח מהשטח מגביר את החשש שמדובר באיום של ממש וכפי שכותב רבנו בחיי: "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ מוכנים למלחמה." וכך גם ספורנו: " … אבל גם הולך לקראתך עם ארבע מאות איש, ואין זה אלא להילחם…". אכן, ארבע מאות איש נחשבים במקרא לגדוד לוחמים ומכאן שיעקב חושש ממלחמה, ולכן מפזר יעקב סיכונים ופועל במרץ לחצות את משפחתו ורכושו לשני מחנות מפני החשש הכבד ממלחמה. הרשב"ם סבור אחרת ומפרש את הדיווח של המלאכים הפוך ממרבית הפרשנים:
" באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו".
המלאכים בישרו ליעקב שעשיו ישמח עד מאד לפגוש אותו ואותם ארבע מאות איש הם פמליה של כבוד לקראת המפגש המרגש. עשיו מתכונן ומתרגש לקראת מפגש מרגש ומעורר השראה. גם כאשר מתבשר יעקב, שפניו של עשיו לפיוס ושלום עדיין תגובתו חשדנית ביחס לאחיו וכך מפרש הרשב"ם: "ויירא יעקב – בלבו, שאעפ"י שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה". יעקב מצוי בחוסר אמון כלפי עשיו אחיו , הוא אכן מאמין למלאכים אבל אינו מאמין שכוונותיו של עשיו לפיוס. במשך יותר מעשרים שנה נכווה יעקב מלבן שהוא קרובו ובשרו, שרימה אותו בעקביות ויתכן, שעשיו מכין תרגיל דומה ובמיוחד לאחר שנלקחו ברכותיו במרמה וכעת מבקש לגבות את המחיר מיעקב במרמה. יעקב אינו מסוגל מבחינה נפשית להשתחרר מתחושת הרדיפה. אולם אירוע אחד שהתרחש ערב המפגש עם עשיו גרם ליעקב להשתנות. יעקב עובר מסע נפשי עמוק בזמן שנותר לבדו: " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". יעקב עורך חשבון נפש עם עצמו זה מאבק שבין יעקב למלאך שבתוכו. יעקב נלחם מלחמה פנימית עם עצמו שבמהלכה הוא משאיר מאחוריו את העקב, את הערמה, את התכונות שעזרו לו לשרוד אך גם סיבכו אותו כל כך. ומצד שני, להפוך לישראל – ישר עם אל, ישר עם אנשים. בכוחו של חשבון נפש זה לאפשר ליעקב לבנות גם אמון מחודש מול עשיו אחיו. לנסות להתבונן אל המציאות באופן אחר ולתת אמון גם בשינוי שיכול עשיו לעשות. אכן בעת המפגש התגלו שאותם ארבע מאות איש אינם גדוד של לוחמים אלא פמליה של כבוד. כאשר בחיים נקלעים אנו לחוסר אמון כלפי האחר ובמיוחד אם מדובר בבן משפחה קרוב נדרש מאיתנו לערוך חשבון נפש פנימי שיכול להוביל לשינוי תודעתי בתוכנו, ולהאמין שמציאות יכולה להשתנות רק כך נצליח לבנות מערכת יחסים חדשה.