בתחילת הפרשה מציגה התורה את היחס המועדף שמקבל יוסף מאביו – "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ". (לז, ג). רש"י מסביר, שבן זקונים הכוונה שנולד לעת זקנתו. וכך כותב אבן עזרא במקום: "כי בן זקונים הוא כמשמעו, כי הולידו והוא בן תשעים ואחת שנה". הרמב"ן חולק על רש"י ואבן עזרא: " ואיננו נכון בעיני, כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים, וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו, והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים". ולכן לדעתו בן זקונים הוא הבן, שנבחר לשרת את אביו בזקנתו: "והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו". חז"ל (בראשית רבא פד,ח) בחרו בכיוון פרשני אחר ל"בן זקונים" כך, שנבין טוב יותר את הסיבה שהועדף יוסף משאר אחיו. ר' יהודה דורש אותו נוטריקון ולומד, שיוסף היה דומה ליעקב במראהו החיצוני, ואילו ר' נחמיה דורש את המילה "זקֻנים" בהוראה של זקֵן, חכם. יוסף הוא הבן שאליו העביר יעקב את חכמתו ותורתו. ר' יהודה סבור, שיעקב חש קִרבה מיוחדת ליוסף בשל הדמיון הגדול שהיה ביניהם. הוא ראה ביוסף השתקפות שלו עצמו. זו העדפה שהיא בלתי נשלטת. לעומתו, ר' נחמיה סבור שהעדפתו של יעקב הייתה עניין רצוני ומושכל. הוא בחר ביוסף במודע להיות ממשיכו הרוחני, והעביר לו את כל תורתו. יתכן גם שדמותו של יוסף הזכירה ליעקב את רחל אשתו האהובה. נוכחותו ודאי מילאה במקצת את החלל שנותר בלב יעקב אחרי מות אשתו. אולם עיקר הביקורת על יעקב היא על כך שעשה ליוסף כתונת פסים מיוחדת:
'ועשה לו כתנת פסים' ריש לקיש בשם ר' אלעזר בן עזריה: צריך אדם שלא לשנות בין בניו, שעל ידי כתנת פסים [שעשה אבינו יעקב ליוסף] 'וישנאו אותו' וגו'.
לדעת ריש לקיש, כתונת הפסים שניתנה ליוסף החצינה את הקשר המיוחד שהיה בין יעקב ליוסף. גם כאשר קיימת העדפה לאחד הבנים מן הראוי להסתיר אותה ולא לתת לתחושה הזו ביטוי גלוי ומוחשי. הרמב"ם בהל' נחלות (ו,יג) פוסק זאת להלכה: " צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו אפילו בדבר מועט שלא יבואו לידי תחרות וקנאה כאחי יוסף עם יוסף". הרמב"ם בוחר לציין הלכה זו בהלכות נחלות, שכן דווקא בצוואות וירושות עלול הדבר להיות שכיח ואנו יודעים עד כמה צוואות בלתי שוויוניות עלולות ליצור קרע בתוך המשפחה ולמריבות בלתי פוסקות בין האחים. על אף שיש בפרשה זו מהלכים לאומיים ואלוקיים ניתן ללמוד מהפרשה פרק חשוב בהורות. לאהבת הורה יש כוח עצום ביכולתה להצמיח את נפש הילד ומאידך, העדפה של אחד הילדים עלולה לחולל נזקים קשים. הילד המועדף משלם מחיר יקר מפני שהוא מאבד את אהבת אחיו. פעמים שהעדפת ילד מסוים על פני האחרים מעמידה במרכז את צורכי ההורה ולא את צורכי הילד. יתכן וכך התרחש אצל יעקב שכאשר התבונן ביוסף הוא לא ראה את יוסף, הוא ראה את רחל, ואת עצמו. ילד מועדף גדל בתחושה שעליו למלא את ציפיות ההורה כדי להמשיך ליהנות ממעמדו המיוחד ואינו פנוי מספיק לצרכיו שלו. הוא גם עלול לגדול בתחושה שהכול מגיע לו. קשה למנוע לחלוטין את התפתחותה של העדפה בהורות אולם יש לעשות מאמץ לאזן אותה ובודאי שלא להחצין אותה . לכל ילד יש את המקום שלו במשפחה כל אחד נוגע בנו אחרת ולכן מוטלת על ההורים חובה לחפש ולמצוא בכל ילד את הדברים שניתן לאהוב, ולהקדיש זמן ומשאבים במידה שווה לכולם.