"הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"
הכמיהה לילד ולהקמת משפחה ממלאת את ספר בראשית – בעוצמה, בכאב, בנפתולי קנאה ובתפילה.
המשפחה היא הזירה בה יתרחשו המאבקים, יונחלו הערכים ותתממש ההבטחה. והעקרות – שמתוכה רחל זועקת – היא הכאב הגדול בפרשה שלנו.
הרבנית עו"ד ירדנה קופ יוסף, חברת בית הלל, היא עו"ד במחלקת למשפט עברי, ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים; מנהלת מרכז הסיוע בעמותת "עתים"; יועצת הלכת ומלוות פוריות מטעם נשמת.
לרגל פרשת ויצא, הרבנית ירדנה כותבת על המסע המרתק שלה – מאתגר פוריות אישי לסיוע לאחרים, מהשדה המשפטי לשדה ההלכתי, ומהכאב אל ההשלמה.
"במסיבת האירוסין של בננו הגדול, סוף סוף הגיעה ההשלמה עם שנות העקרות המשנית.
בין הבת הבכורה לבין הבן הגדול היו 7 שנים בהם אנשים נדנדו ושאלו "למה אתם מחכים"? לא ידעו שאנו, כמובן, לא חיכינו מרצון אלא עברנו בשקט טיפולי פוריות שונים שלא צלחו. רק בעת האירוסין "נפל האסימון" שבהיות ארוסתו קטנה ממנו במספר שנים — לו היה מגיע החתן לעולם מוקדם יותר, הזוג הנפלא כנראה לעולם לא היה נוצר. (היום נשואים +1 ב"ה!)
במשך תקופת הטיפולים נתקלנו במספר שאלות הלכתיות ומעשיות, ואף התמודדנו עם גלי רגשות שליליים – והיתה מבוכה – למי לפנות?? שנים רבות למדתי ולימדתי תלמוד והלכה ואף הקמתי תכניות לימוד לנשים במתן (=מכון תורני לנשים), וכששמעתי שישנה הכשרת נשים לעסוק בטהרת המשפחה ורפואת האישה בנשמת, ידעתי שלצד עבודתי, אלמד את התחום הזה — בעיקר כדי לסייע ולייעץ לזוגות הנתקלים בבעיות פוריות.
הוסמכתי להיות יועצת הלכה, כשעיקר העיסוק של יועצות הלכה מאז ועד היום הוא שאלות "רגילות" של טהרת המשפחה. בינתיים, אני התעמקתי בצד התיאורטי הקשור לתחילת החיים וטיפולי פוריות : הלכה, אתיקה, משפט ורפואה. הרציתי בתחום ברחבי העולם ובסדרות של בריאות האשה וההלכה במאה ה-21 שהעברתי במתן ובמקומות נוספים. לאחר מכן, כמנהלת מרכז הסיוע בעמותת "עתים", נתקלתי לראשונה בצד האקטואלי – כשהתוודעתי למאות הזוגות המביאים ילד לעולם בסיוע תרומת ביצית או אם פונדקאית, וסייעתי לחלקם להסדיר את מעמד ילדם או שליוויתי אותם בהליך גיור ילדם.
לפני 3 שנים קפצתי על ההזדמנות כשפתחו בנשמת לימודי המשך להכשיר מלוות פוריות. שם השתלמנו לא רק בסוגיות הלכתיות אלא גם בהיבטים האתיים, הפסיכולוגיים והרפואיים, על מנת להעניק ליווי וייעוץ מקצועי וקשוב למתמודדים עם אתגרי פוריות. בהשתלמויות אלה אני לימדתי את הפן המשפטי בו אני עוסקת.
זכיתי ללוות נשים וזוגות, לענות על שאלות הלכתיות, לכתוב, להרצות בכנסים.
קשה להפסיק לחשוב על הנשים, הזוגות והילדים איתם נפגשתי – ומהם אני מתפעלת! איזו נחישות, איזו גבורה. פעם, כשליוויתי זוג מבוגר לגיור תינוקם בבית הדין המיוחד לגיור, תפסתי עד כמה מוכנים להקריב – הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי! האשה עברה עשרות (!) טיפולי פוריות שכשלו, לא ויתרה ופנתה לפונדקאות בסוף שנות הארבעים לחייה. היא קרנה בצאתה מבית הדין ואמרה שהכל שווה את המעמד הזה. כששאלתי אם יעמדו בדרישות בית הדין – היא בחיוך רחב אמרה – לאחר כל מה שעברו – שמירת מסורת ושליחת ילדם לחינוך דתי, מה בכך? הרי בעלה אוהב מסורת וגם לה ולילדם בטח יוסיף. הרגשתי כמה היותה לאם נתן לה תחושת משמעות, וכעת מבחינתה הכל אפשרי. עוד זוג שנחקק בזכרוני התלבט מאד אם לחכות לתרומת ביצית מתורמת יהודייה (המתנה של כשנה וחצי בעקבות מחסור בארץ) או לקבל כבר עתה תרומת ביצית זמינה מחו"ל (כאשר ברור שהתרומה היא מלא-יהודיה). למה כה התלבטו? כי האם היתה גיורת ורצתה לוודא שילדם יהיה 100% יהודי מוכר על ידי כולם.זאת אכן התלבטות גדולה עבור זוגות רבים, במיוחד לזוגות שאינם מגדירים את עצמם דתיים – אם יקבלו תרומת ביצית מתורמת לא יהודייה – האם יגלו זאת לסביבה, והאם בית הדין יאפשר לילדם לעבור גיור אם הם אינם שומרי מצוות? גיליתי כמה חשוב לזוגות ישראליים שילדם יהיה יהודי!
חשבתי לעצמי, כמה נפלא שיש מלוות פוריות, ונשות הלכה משיבות שיכולות לעזור לזוגות להתלבט בשאלות הרות הגורל האלה, שבהן מעורב הפן ההלכתי וגם הפן הרגשי והקיומי. אני מודה לקב"ה על הזכות ללוות את הזוגות האמיצים שלא מוותרים."
שבת שלום, שבת של רפואה ובשורות טובות,
מבית הלל