(הרב יצחק קלימן)
דומה ששאלת הלוונטיות של הלכות אבלות הנהוגות בשלושת השבועות ובעיקר בתשעת הימים מחדדת ביתר שאת את הפער שבין טעמי ההלכה, רוחה וערכיה לבין יישומה בפועל.
פער אחד נוגע בשאלה החינוכית – רוחנית כיצד להפוך את זכר החורבן (במובנו הרחב – כסמל לכל השבור והכואב וחסר בעולמנו ולא זכר המקדש דיקא) אותו מבקשות הלכות אבלות לעצב ולהנכיח לרלוונטי, קיומי ומשמעותי ולא לצרור הלכות ומנהגים יבשים.
אך ענייני הפעם הוא בשאלה כיצד ניתן להתאים את הלכות האבלות לימינו לאור השינויים הרבים שחלו בחיינו, כוונתי לשינויים הטכנולוגיים הכבירים והעליה המסחררת ברמת החיים ולא השיבה לארץ והקמת המדינה (הברוכות והחשובות בפני עצמם) שאינם מעלות או מורידות בהקשר זה.
(הרחבתי על כך בפוסטים קודמים בעבר. בקצרה מאוד : ע"פ דברי הנביאים והראשונים והרמב"ם בראשם – המכלול של זכר החורבן (צומות, הלכות האבילות והאזכורי החורבן בתפילה ) הוא על היסטורי ואינו תלוי בשינויי המציאות. הוא אוסף לתוכו את הצרות והדמעות של כל הדורות, שק הכאב היהודי הגדול, ובכללם הצרות המרובות של ימינו, שגם אם הם לא זהות לצרות של אבותינו עדיין רבות וצורבות הן. מטרתו להעיר את הלבבות לתשובה, להנכיח את השאיפה האינסופית לתיקון רוחני וחברתי ברוח הנביאים, להכניע את רוחנו הגאה והזחוחה, להכניס בנו ענווה ויראת שמיים ולפרוע את חיינו המהוגנים בצליל דק ומתמיד של געגוע )
חז"ל גזרו, וחכמי ההלכה (בעיקר האשכנזים) הוסיפו על גביהם איסורים שונים הנהוגים בימים אלה. בימינו, החיים נשתנו לבלי היכר מהדורות שקדמו לנו ועל אחת כמה וכמה מימי חז"ל, כך שפעולות רבות שאסרו בשל היותן חגיגיות ומשמחות הפכו לפעולות שגרתיות ורגילות ללא כל שמחה או חדוה מיוחדת (רחיצה, כיבוס, גילוח, שמיעת מוזיקה ועוד)
ועתה הגענו ללב הבעיה – אם נלך בתר טעמא כפי שקיבלנו מרבותינו וננסה להתאים את ההלכות למציאות החדשה, הרי שנצטרך לבטל או לצמצם רבות מהלכות הימים הללו כך שהם עלולים להפוך לימים רגילים ולאבד את אופיים המיוחד.
ומאידך – אם נמשיך לשמור עליהם ככתבם וכלשונם נמצאנו חוטאים למטרתם המקורית, שהייתה מניעת שמחה יתירה בימים אלו ע"י הפרעה מסוימת למהלך החיים הרגיל ואילו יישומם המלא של הלכות אלו היום עשוי לפגוע בצורה ניכרת בשגרה, והוא חומרא יתירה שהצבור יתקשה לעמוד בה וחז"ל לא התכוונו אליה כלל .
בנוסף גישה זו יוצרת אבסורדים פטרמליסטיים גדולים עד כדי גיחוך – מוזיקה ווקאלית, הליכה למסעדות גורמה חלביות, חופשה משפחתית בבית מלון בלי להיכנס לבריכה וכו'
מה ניתן לעשות?
אפשרות אחת היא לבטל את ההלכות שפג טעמם ולתקן תחתיהם תקנות אחרות המותאמות לזמנינו, אך דבר זה קשה עד בלתי אפשרי בהתחשב במגוון הדעות ובחולשתה של הסמכות הרבנית בימינו.
אפשרות אחרת היא ללמדאת העקרון של מניעת שמחה יתירה ולתת את ההכרעה לכל אדם ואדם בהתאם לאורחות חייו והרגליו, אך פתרון זה יכול להיות חלקי בלבד ויישום רחב מדי שלו עלול להוביל לכך שנמצנו נותנים דברינו לשיעורים והימים הללו יאבדו את אופיים בכלל או לכל הפחות את הממד הקולקטיבי ומעצב המציאות שבהם, שהוא אחד מיסודות כוחה החברתי של ההלכה.
דומני כי הפתרון צריך לכלול שילוב של תרגום ויישום נכון של הלכות אלו לימינו תוך הבדלה בין המציאויות השונות והסתמכות על השכל ישר של שומר ההלכה לצד הכרה בכך שבחלק מההלכות יישארו דברים שאינם מותאמים לגמרי לימינו והם יתפקדו כסמל שכוחו בזרותו וכהפרעה מדודה למהלך החיים הרגיל המנכיח ומזכיר את כבודם וכובדם של ימי בין המצרים.
וכהערה כללית אומר, שלעיתים משמוע מחדש של הלכות מסוימות שפג טעמם והפיכתם המודעת והמפוכחת לסמלים, עשויה ליישבם על הלב טוב יותר מחתירה למהותנות והלימה מוחלטת לאורחות החיים.
פורש אני לפניכם הצעה למתווה של הנהגה באיסורים השונים בהתחשב ברמת חומרתם (דברי משנה, גמרא, ראשונים ושו"ע או חומרות האחרונים) ובזמן האיסור (שלושת השבועות, תשעת הימים ושבוע שחל בו) ובהתאמתם לימינו. כאשר העקרון הוא לשמור על ההלכות שמתאימות לימינו, ואלה שלא, לשמר בהם זכר לאיסור למען לא יסורו ימים חשובים אלו מישראל
אין כאן פסק הלכה עם מקורות ונימוקים אלא סיכום שעשיתי מדעתי מתוך עיון באחרוני זמנינו (הרב רבינוביץ, הרב מלמד, הרב ביגמן) ואפשר כמובן לחלוק עליה לקולא או לחומרא . לא התייחסתי לכל הלכות האבלות אלא רק להלכות הנפוצות הנוגעות לסדרי החיים הרגילים. מקרים ספיציפיים מצריכים דיון לגופו של עניין.
שלושת השבועות:
ריקודים ומחולות ושמיעת מוזיקה: (אחרונים)
מקור האיסור מדברי המגן אברהם שאסר ריקודים ומחולות, ופוסקי הדורות האחרונים הוסיפו עליו לאסור כל שמיעת נגינת כלי זמר.
בימינו שכל אחד מחזיק בכיסו אלף אלפי שירים ושמיעת מוזיקה היא פעולה שגרתית ויומיומית ללא כל שמחה מיוחדת אין להחמיר בזה ויש להתיר שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי בשלושת השבועות, אבל בתשעת הימים טוב להחמיר בזה, ובשבוע שחל בו יש לאסור.
הופעות חיות של מוזיקה או בידור, קונצרטים, מסיבות ריקודים, נגינה בהקשר חברתי וכמו כן שמיעת מוזיקה ביתית באופי מסיבתי (ווליום גבוה, ריקודים וכדומה) יש לאסור.
גילוח ותספורת: (משנה)
מקור האיסור בדברי חז"ל במשנה בשבוע שחל בו. מכיוון שהתספורת גם בימינו היא אקט חגיגי מעט שאינו קורה לעיתים קרובות, יש לאסור כל אחד לפי מנהגו:
בשבוע שחל בו (לכל העדות)
בתשעת הימים (מנהג חלק מיוצאי צפון אפריקה)
ובשלושת השבועות (מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים).
לעומת התספורת, הגילוח הפך לפעולה שגרתית שביטולה אצל הרגילים בה יוצר ניוול וחוסר נוחות אך כבר התקבע מנהג רבים מבני התורה שלא להתגלח בכל שלושת השבועות כך שהכרת פניהם מעידה על נוכחותם של ימי בין המצרים.
למעשה נראה שבשלושת השבועות המחמיר תבוא עליו הברכה, ובפרט בחורים צעירים שאינם מתגלחים בכל יום וכל מי שהדבר אינו מפריע לו יתר על המידה והמקל בכל יום ובפרט בערב שבת בוודאי יש לו על מי לסמוך.
בתשעת הימים ראוי להחמיר על מנת שהאבלות תהיה ניכרת, ובערב שבת חזון יש המקלים.
בשבוע שחל בו אסור לכו"ע.
בכל מקרה של מנהג אבות, ובפרט אם האב ייפגע אם בנו לא ינהג כמותו, רשאי הבן לנהוג כמנהג אבותיו (למעט שבוע שחל בו).
קניית בגדים חדשים – ברכת שהחיינו (ראשונים)
גם בענין זה ישנה מבוכה, מחד בעולמנו הצרכני קניית בגדים היא שגרתית ומאידך עדיין בחלקה יש בה מחדוות הצריכה וההתחדשות. כל זאת חוץ מהעובדה המצערת שבחיינו נטולי הברכות רובא דאינשי אינם מברכים שהחיינו כלל.
למעשה בשלושת השבועות בכל מקרה מותר לקנות, לגבי הלבישה יש לחלק בין בגדים פשוטים לבין בגדים יפים וחגיגיים שאותם ראוי להחמיר ולחדש רק בשבת, ההגדרה המדויקת מסורה לכל אדם לפי מידת שמחת ליבו בקניה.
תשעת הימים.
ממעטין בשמחה (גמרא) – מן הראוי שלא לקבוע דברים משמחים במיוחד בימים אלו כגון חופשה משפחתית, נופש במלון, מסיבות גם ללא מוזיקה וכו'.
משא ומתן של שמחה (גמרא / ראשונים) – מעבר לאיסור על ברכת שהחיינו, משנכנס אב יש למעט במשא ומתן של שמחה, כלומר למעט בקניות משמחות שאינם נצרכות לשימוש השוטף, גם אם מתכוונים להשתמש בהם רק אחרי תשעה באב. אא"כ זה לצורך מצווה או שהוא נמכר בהנחה גדולה ואם יקנה אחרי תשעה באב יפסיד את ההנחה.
נראה שהשאלה מה בגדר קניה נצרכת ומה בגדר מותרות משמחות מסורה בידי שכלו וליבו הישר של האדם, ויש לזכור כי ל "צום צרכנות" של שבוע, יש ערך חינוכי במיוחד בימינו עמוסי הקניות והמותרות.
באופן מיוחד לשנה זו, בשל מצבם הקשה של בעלי העסקים המשוועים לפרנסה ובנפשם יביאו לחמם, יש להתיר ואף לעודד לערוך קניות גם של מוצרים שבשנים רגילות יש להימנע מהם. בכל מקרה אין להנות מדברים אלו עד אחרי תשעה באב.
בשר ויין : (ראשונים)
בעניין זה המציאות השתנתה שינוי גדול: בד"כ איננו שותים יין במשך השבוע אלא משקאות אלכוהוליים אחרים וההגדרה של ארוחה חגיגית אינה דוקא שהיא בשרית. לכן יש אמת בטענה שלאכול את השניצל שנשאר משבת פחות חגיגי מלהכין לזניה/דגים במיוחד לתשעת הימים ולכאורה התאמת ההלכה לימינו תעלה כי יש לאסור על אוכל חגיגי ואלכוהול בכלל ולהתיר אוכל יומיומי מבלי קשר לשאלה האם מדובר בבשר ויין.
אבל נראה שכמעט בלתי אפשרי להגיע לפסיקה מהותנית בתחום זה, הוא סובייקטיבי מדי (הגדרת אוכל כחגיגי משתנה מאוד מאדם לאדם), ואם לא ייקבעו בו מסמרות הוא יאבד מן העולם. לכן בלית ברירה יש לקיים את הגזירה כפשוטה ולא לאכול בשר ולשתות יין מתוך ראייתם לא כדברים משמחים אלא כסמל לדברים שהיו במקדש ואינם (ע״פ האגדתא של ריב״ז ואבלי ציון). ובכל זאת מן הראוי שלא ללכת למסעדת דגים /חלבית יוקרתית וכדומה.
כמו כן ה"טריק" הישיבתי של סיום מסכת אינו ראוי, יש טעם לפגם שבכל השנה עושים סיום עם נסטי ובמבה ודוקא בתשעת הימים עושים על האש. מי שממש רוצה לכבד את התורה שיגיש פלאפל או דגים.
כביסה : (משנה)
המשנה אסרה לכבס בשבוע שחל בו וכך נוהגים הספרדים וראשוני אשכנז החמירו מראש חודש. יש לחלק את האיסור לשניים:
לבישת בגדים מכובסים – נאסר משום שמחה, שבימים קדמונים כיבוס הבגדים נעשה לעיתים רחוקות ולבישת בגד מכובס הייתה נחשבת כדבר חגיגי. אין להשוות כלל לימינו בהם אנו רגילים להחליף בגדים מדי יום, והכביסה שווה לכל נפש. לכן אין צריך להחמיר בזה, ומותר ללבוש בגדים מכובסים בתשעת הימים (למעט בגדים חגיגיים במיוחד כגון הנמסרים לניקוי יבש).
על מנת לשמר את זכר האבילות ראוי לעשות דבר סמלי, כעין דין "שינוי" בשבת – להניח הבגדים על הרצפה ולדרוך עליהם מעט ואז ללובשם. אבל אין הכרח בדבר.
כיבוס – נאסר מסיבה אחרת, שנראה כמסיח דעתו מהאבילות ובכלל זה נאסר גם לכבס כדי ללבוש לאחר תשעה באב או לגהץ. יש שהקילו גם בכך מכיוון שבניגוד לימי קדם בהם הכיבוס היה פעולה ארוכה, מייגעת ופומבית מאוד בימינו מדובר בפעולה ביתית קלה ומהירה שאינה דורשת הרבה זמן ותשומת לב. לדעתי כדי להשאיר זכר לאיסור כדאי להחמיר בזה ולהיערך כך שלא יצטרכו לכבס בתשעת הימים. במקום הצורך כגון בגדי ילדים קטנים, בגדים המתלכלכים בתדירות גבוה או שלא נשארו מספיק בגדים נקיים ללבישה מותר .
רחצה : (ראשונים)
ראשוני אשכנז החמירו בכל רחצה מר"ח וראשוני ספרד ברחצה במים חמים בשבוע שחל בו.
ברור שאיסורים אלו נקבעו שבימים בהם רחצה, וק"ו רחצה במים חמים היתה מתרחשת לעיתים רחוקות , אין להשוות לימינו בהם רחצה , גם במים חמים, שווה כל נפש והכל רגילים להתרחץ מדי יום ביומו ואין בדבר תענוג כלל אלא הסרת לכלוך וריח רע. לכן מותר להתקלח בהיתר גמור ואין להחמיר בזה כלל, והמחמיר הריהו מקל בכבוד הבריות ונמצא שם שמים מתחלל.
על מנת לשמר את זכר הימים עדיף במים פושרים, ומי שמצטער מכך מותר גם במים חמים.
שחיה לצורך בילוי – אסור לשחות בבריכה או במעין וכדומה שהם נועדו להנאה ושמחה. מי ששוחה מטעמי ספורט או בריאות מותר גם בתשעת הימים ואם יכול להחמיר בשבוע שחל בו מה טוב.
וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה – לא רק כאיחול אלא כאמירה קיומית. לב שמוכן לתת מקום לכאב ולחוסר, תמיד לשאוף לתיקון ולא להסתפק בעכשווי ובקונקרטי יוכל להרגיש את שמחת ירושלים גם בהווה וגם בעתיד, במהר